אחרית הזריחה הפציעה מעל שמי היאוש האפרורים.
רוחות פרצים גערו על הארץ, כצעקות אישה נבגדת.
שדות החיטה נדו מצד לצד כראש הנע בין חיוב לשלילה.
הכל מרקד תחת הרוח - כאילו היה העולם כולו בובת חוטים.

גדות הנהר שצפו גלי הרס על בתי הכפר הסמוך.
עמודי חשמל קרסו כקוביות דומינו, ברק זוהר הכה בשלט זניח
המזהיר מפני מתח גבוה.
להקת העננים ששטה אמש על פני הרקיע הכחלחל המטירה זלעפות על
פני השדות החרושים.

נא
אמרי לי
מה הטעם
בנסיונות כושלים להרדם
כאשר דבר מה בנו
מרגיש כה פועם?

נפש בוכיה
משתנקת קלות
בעייפות
היא יגעה
תני לה
לנוח
תני לה
מנוח

מן האש אשר כלתה את שדות החיטה, נותרו רק סימנים קלושים של עשן
אפור.
חונק, קולות עורבים החגים בשדות.

ישנם את אלו אשר ינוסו במהרה מן השרפה המתפשטת.
ואלו אשר יעשו בכל מאודם לכבות ולהציל את אשר נשאר.
אך ישנם אשר יצחקו בקול רם וירוצו אל תוך הלהבה.

אם אזעק האחד
בין המנהרות
הד מחריד
לבטח ישמע
ומי ישמע?

אם יפול הוא
בין המרווחים
כה רבים יושיטו
ידיהם לתפוס
ומי יתפוס?

כה רבות
הן השאלות
ומה רבות
אזני השומעות
ומי יענה
לי?

עוד לילה
רצוף מחשבות


4/2/2010
00:01