תמו ימי הנעורים
תמו וכלו הכוחות
אז, יפים וצעירים
היום סבים וסבתות.
בארמונות ספונים חיינו
כי תם היום והכוחות כלים
יש הלוגם ושיניו בספלו
ומי צרור תרופותיו לראשו.
מעט כספנו בצרור נתן
נשמור לימים קודרים יותר
נשמח לבוא צפור הדרור
אל חלוננו בהנץ היום.
נצא עם בוקר לספסל
נפגוש רעים מן העבר
מאור עינינו תש נחלש
אזנינו לא תשמע דבר.
לעת ערב מול האקרן
נשב עד שכוחנו תם
כנף הדלת ננעלה והחלון גם כן
על יצוענו נעלה ונצפה ליום אחר.
והנה השוט מונף
איש אלים ניצב מעל
קורא בקול, חובט בראש
עד זוב הדם מפני השוט.
את כל כספנו הוא דורש
את פנו במטלית סוגר
דם גופנו, זורם, זועק
אנא בוא מלאך, הצל.
|
