זורמים המים בפלגי קימורים
ובפנוך הנקבות ובמורד החורים
אל שיפולי מותניים, אל הגבים הצרים
מרכסי הגבעות לאיטם ניגרים
בין עצי השקדים מעיין ישועה
ושטים ורוקדים ברבורים שם שבעה
פכפוך שוקד ושותק באין הפרעה
עד יעלו על מוקד של שמש רעה
כי בלהוט החמה ירדו המה לשתות
גרונותיהם הצורבים ביקשו להרוות
אך בראות אותה קמה משנת שקיעות
ראשים חרבים, טבלו טבעו במראות
בערה בהרת שמש
בשיער אדום גולש
נקודת חן בלא רגש
ולשון יורק אש
ויאזלו החיים ותיזל דמעה
כאבים של אם ועמים של אב
פקעת שורש תתפרש למרחב
מבטן דבר שם והגורל הנשגב
זוחלות השנים בתוך תפוח זהב
בין אילנות נושבת רוח קרה
אצבעות טופפות על עור שחרה
משב נושף ושואף ומקונן במרה
על שארורה הארץ ודמה מגירה
כי אסרה עליו מנוחת עולמים
ושחררה אותו מכל הכבלים
ועתה מושך וקורע רגבי עפר מתלמים
לא יניח לארץ - זו נחמת הבלים
נע ונד בשדה החשוף
שוצף וקוצף בקולו החצוף
וכותש ושוחק ורוטש את הגוף
ותרשים הטרשים הפך לשפוף
ויתבלו הקברים ותבלעם הארץ
השמש קופחת על שריון האויב
וקרניה מחטים החודרות אל הגו
כמו צמחי הסרפד בעור הצורב
רב שרב ורהב ומריבה וכאב
במחולות יצאו גדודי פרשים
מלהטטים בלהט בראשי ברנשים
כשחיוך על פניהם וצחוק שמרשים
לאור מדורה של גופות וקרשים
סרק, כך כתוב בתיק חקירה
בבורותם, מתברר, ביראו יער בבערה
בלית צל בלית מציל וגם בלית ברירה
האדמה רותחת ויוצאת בסערה
שבע שנות בצורת
ואין מטיל מכמורת
כלה התשמורת
ודקה היא הקיבורת
וייגזלו העדיים ותנצנץ הברקה
קוראים העורבים ברקיע הספד
"מכרנו, קרובנו היה כה בודד"
רק במקור קרקרנו, והיה הוא שורד
אך הדיר שנתו דלף טורד
ובד קורעים וגוזמאות בודים
אודות עורבא פרח - שהיה במורדים
על עורבתא אשתו - שלא סיימה לימודים
וגם על כלב-עורב וילדים אבודים
אך ברגע השיא כשקמו לקונן שבעתיים,
וממחטות כולם כבר הכינו בשלוף
מישהו בגן פתח את המים
וכל הציפורים נעלמו מן הנוף
לגשמים מטריות
ולגשמיים מטרות
נותרים נשרים באין מותרות
רק העוולות אחריהם נשארות
ויתלבו ניצוצות ותיכבה התקווה
משבי משברים, עפר ואפר, ושוקעת השמש בים
מים רוגשים, האדמה רועשת ורוחות זועקות להד"ם! | 