בין העצים הסדוקים
השתיקה כה לבנה
ומתעוררות בה הדרכים
ובבוקר שחור היא דעכה.
כל כך משתוקקת
להיות שוב נאהבת
לגעת באור,
נשארת מילה אחת
שתאמר בבת אחת
אל מול בוקר שחור.
בין תקליט לתקליט
השתיקות מתגברות
ומתקשות להחליט
ומתרככות ומתקרבות.
זה היום האחרון
שנפתח את החלון
ונראה שהבוקר שחור,
האבדות שבתקווה
בה שורקת השתיקה
אל מול בוקר שחור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.