בקיץ הזה את תהיי אחרת
את תצמחי לאט-לאט
הפחדים יכו בך שוב,
בלילות הקיץ הרדופים
ואת תצטרכי הרבה כדורים
בקושי תצאי מהבית
רגליים רועדות ילוו אותך ברחובות
מלחמה תיפול עלייך כמו קיר על הראש
אנשים חוזרים בתשובה
לנקות את שיממון החיים,
למשהו גבוה יותר
במילים את תיאחזי
בכוס קפה בלילה
בסיגריה קדושה
תתפלשי בעפר במילים שאיש לא יבין
בתוכך תהיי לביאה
למראית עין תהיי אישה שבורה
אנשים סביבך לא ידעו איך לאכול את הניגוד הזה
בית לעצמך תבני, בתוך העולם המטורף הזה
בית לעצמך בין הגיהינום לגן-העדן שבתוך תוכך.

גם אם היה לי בית על שפת הים
המיית הגלים ונשימת המים
וזרוע של אצות לאורך כל המזח
מעוררת ריחות אימה וחלחלה

הייתי שובר את המים
כמו ששוברים ראש
בגרזן

דם על המזח, אני מפלצת.

ליפופי בדים בתוך הבטן שלך
דם על הקירות, ידיים אוחזות חרב
מסתגר בתוך מוסיקה, מסתגר בחדרים
מילים, אני אומר
"שיקגו," את אומרת, ומוצצת חזק מהסיגריה
השפתיים שלך מחורצות וקשות, עינייך חסרות ברק
אני מניח את החרב בתוך המוסיקה,
"היא לא בידי," אני אומר
אבל הדיסק שולח חרבות בכל חלל החדר,
דיסק שאני שמתי, שאני קניתי.

קריאות מ-כל עבר של דם קדמונים
להבות מלחחות את קירות הבתים
תפארת מדינת ישראל בתוך בטן מתפוצצת
משקולות במיטה, חיוג קטן למשיח
הכול בסדר ולא בסדר
ממטרים לתוך השירותים
"הם קרעו את נשמתי," אני מוחא
ידיים בכיסים בעיר רחוקה מאוד
"אל תדאג, אני אבוא," וההבטחה דקה
כשברחובות מחול החרבות חודר לבית שלי,
דרך דלתות, דרך חלונות.

בחדרים טעונים הרוח מייללת
סיכות ומחטים לתוך הראש
אני מחליף חולצה ויושב בשקט
אולי הסערה תחלוף
נשימות שטוחות, בטן מתהפכת
על הכרית יהיה מונח גוש עופרת
"אתה תצטרך הרבה כדורים," אני אמר לי
ואולי זה השקט שהופך את היד לרועדת.