שוב התרסקתי
הגרף שוב ירד  -
הוא היה בעלייה יותר מידי זמן.
שוב רוצה להעלם בתוך השמיכה ולחדול.
רק אני והטשטוש,
שום דבר אחר לא קשור.
לוקחת עוד שאיפה
ושוקעת בתוך ענן של בריחה
המחשבה על לקום מזה משרה בי חוסר אונים.
מה יש לי שם בחוץ?
בשביל מה לטרוח?
לא מסוגלת לדמיין את עצמי עושה שום דבר אחר,
זה פשוט בלתי נתפס.
מה חשבתי לעצמי?

ההפרש בין האתמול להיום
מותח קו זוהר של חוסר יציבות
המחר בלתי נתפס
רחוק שנות אור
השביל אינו נראה עוד
האם באמת היה שם?

הניחוח המתוק והמוכר מציף אותי
אולי אני בסדר?
אולי אוכל להתאושש