קולות ברורים וצעקות מתונות סוחפים אותי לחלום
אינשקט
לעתים טשטוש צלילים ולא יותר.
אני חושב על אקדח טעון מונח
על השולחן, מריח את הברזל האפור וחושב
על השפתיים שלך בלילה.
כבר לא מבחין אם את באה או הולכת, את כמו
כאב עמק בשריר. נגיעה זהירה בכתף
ואני מתחשב, לא מפסיק להתחשב בממשות שלך -
מתעורר מדי בוקר אליה,
מתפכח מדי לילה מתוכה,
וחולםללאהרף.
אני חושב להלבין את השיער כדי
לפנות מקום למחשבות מגוונות.
אני חושב להצמיד את הראש לקיר -
לכבות את הלהט הזה בבטון הקר.
אני חושב על ללכת,
לעמוד על ברכיים פגועות וללכת,
אבל הגוף הזה מורגל אחרת.
כותב מתוך חלום,
חולם מתוך ריצה - ונח בשבתות בגשם.
זה אירוני לחיות בתוכו
לחשב מתוכו
למות לתוכו
אז אני צוחק והקולות שלי צוחקים אתי.