|
אני זוכר תמיד את
הפעמים הראשונות שלי
חלומות על מבנים עתיקים
או פנקיסטיות שבוהות בגגות,
הכל אפור את ממלמלת
לי בטלפון
לא ידעתי שאני
זחילה שכזאת ברחובות לונדון
את כל כך רחוקה
אני כל כך קרוב
תודעתית
את צועקת עלי
תודעתית הולך בין
הטיפות והערפל
לאן נעלמתי בכל זה
איך נהייתי כל כך
רוחני
אני לא מנסה כבר
שובר עצמות ישנות
מצמיח חדשות
אני לא מנסה כבר
לגעת בקוצי הקיפוד
והיכן הוא
היכן הרעל
היכן הדממה שבורחת פתאום
אני בלונדון
שדרות בן גוריון. |
|
|
יצאתי פעם עם
הפולני, ההוא
מהסטארט אפ. יש
לו קטן.
החצי תימני
לעומת זאת, ילד,
עדיין חייל, אבל
זה ילד זה?
שירה קצת מקנאת
באחותה ועושה
דברים בנידון |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.