כאן בגן לומדת ילדה ששמה יוכבד
אבל למען הקיצור קוראים לה יוכה;
יוכה כל הזמן צועקת ובוכה
לכן כולם קוראים לה "יוכה הבוכה";

אימה ואביה, סבתה וסבה עצובים
כי הם לא יודעים מה הילדה רוצה:
אולי כואב לה משהו כי היא קיבלה מכה?;
ושמא היא איבדה את הבובה האהובה?.
והאם ייתכן שהיא פשוט רעבה?
כששאלו את יוכה למה היא בוכה היא לא ענתה
רק שתקה ובכתה או צעקה ולא הסבירה מה אתה;

פעם באה לבקרה בביתה חברתה הטובה
ואמרה ליוכבד שהיא אותה מאוד אוהבת
וכך גם כול הילדים, והגננות מתגעגעות
וכולם מקווים שבעתיד כשתשוב לגן
היא תהיה שוב שמחה ועליזה כפי שהייתה תמיד.

למחרת בבוקר יוכה באה לגן עם חיוך על השפתיים
שלא פסק עד לשעת הצהרים שבה ההורים באים.
לפני שהלכה הביתה גילתה לכולם בסוד למה היא בכתה:
"אני התגעגעתי לאימא ואבא מאוד מאוד
והפסקתי להיות עצובה כשהם באו לגן".

עכשיו כולם מבינים למה יוכה צעקה ובכתה
ואף אחד כבר לא קורא לה "יוכה הבוכה"
אלא כולם קוראים לה "יוכה השמחה".