בתוך גן הפסלים החיים היא הקיצה,

כיבשת האבודה שמקצף הים נולדה.

כעת יתחדש המקצב בריקודה,

ההרים ירטטו עם הגעתה,

והנהרות יפעמו חיים,

כפי שעשו מקדמת הימים.


היא הזוהר הראשון, הניצוץ הבוהק,

כל שאשאף הוא את הבעירה לספק.

בסערה פתאומית עוררה אותו,

היצור שמת אך לא חי מעודו.

כעת שבוי הוא בקסמה,

מקווה, מייחל לזכות בחסותה.

הלהבה שאולי לא הייתה,

אלא אשליה, הזיה.