שבורה לרסיסים אני מחפשת הגנה,

חיוך, ליטוף, נשימה חמה...

קר בעולם הזה ללא אח מזמינה,

הבדידות נמשכת לאורך השנים, ועודני סופרת.

נסיכים וסוסים לבנים קיימים רק באגדות,

אשליות נבדו מזמן ונותר רק לצפות

בפתיתים קטנטנים שנופלים מבעד לזכוכית.


ראיתם את אמא? את אבא?

העולם כל כך גדול ואני עייף,

קר פה בחוץ והרגליים יחפות.

אני רק בן 8, את זה אני זוכר,

מגשש באפילה אחר פנים מוכרות

שיספרו לי מי אני ולמה אגדל להיות


בעקצוצים קלים אני מרגיש

איך האש זורמת לי בוורידים,

אשליה שאינה מפיחה חום בעור הקפוא.

המוח מעורפל מהרמיזות המשכרות של בשר וחיים

והיא כל כך מפתה, חמה, ומזמינה.

שפתיים מלאות וניחוח קל של מוסקט ווניל,

מדמיין לילה, ריקוד סוחף וזיעה.

רק נשיכה קלה ואולי

רק אולי, שוב יזרום קצת דם חם.