יאיר דימונהן / שיר של אש ושל קרח |
ויין פטישים לא ימנע את קהות כאבה.
למגעה החיוור הלב נאטם,
נחתם ונמק מסבל מיותם.
והנה שברירי אור ממגדלים לוהטים,
מבעד זגוגיותיהם חיים ניבטים.
מבטם הינו אור בקצה מנהרה,
או שמא רמז לזריחה שתבוא במהרה?
אך ללא דלק לבעירה לא תתכן להבה,
ללא תמיכתו של עץ בודד בערבה.
ולוואי ולא תכלה, כסנה הבוער,
ותבלום לעת עתה את הקור המסתער.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|