[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








גבירותי ורבותי הקוראים זאת כעת.

עלי לפתוח בהתנצלות, עבר זמן רב מאוד מאז הפעם האחרונה שהעליתי
דבר מה על הכתב לשם עצמי. ואכן הדבר אותו אתם קוראים ברגע זה
הוא לשם עצמי. סליחה.

לפני זמן מה התוודיתי בפני עמיתה לעבודה כי אני אדם אומלל, היא
כמובן ראתה זאת כבדיחה ולא ייחסה לכך דבר. "אתה אדם שמח" היא
אמרה "אני רוצה לראות את החיוך שלך יותר" אני כמובן, הייתי
רציני. אך בהיותי אומלל רוב ימי חיי ושחקן לא רע בכלל, חייכתי,
צחקתי והנהנתי הבטחה שהחיוך שלי יופיע יותר פעמים ביום.

לאחר זמן קצר סיפרתי את המקרה לחבריי הטובים, "אי אפשר להיות
אומלל ושמח באותו הזמן" הם קבעו, מובן שאני יכול להיות שמח
מכיוון שהאומללות היא מצב קיומי ואני מסוגל לזייף שמחה
במומחיות כה רבה שלעיתים אני משטה גם בעצמי. כאשר ניסיתי
להסביר את מצבי לחבריי פניהם הרצינו והם החלו להעלות בדיחות
נוגעות ללב "אנחנו נמצא משהו שא-יאמלל אותך" הם התלוצצו. אני
צחקתי, זה היה מצחיק. זה לא שינה את מצבי, אבל למרות זאת זה
היה מצחיק.

בזמן שעבר מאז ועד היום הרהרתי ועודני מהרהר בשאלה מדוע אני
אומלל? הרי להיות אומלל זה דבר חמור מאוד ועל אדם להימנע מכך
ככל שיוכל.

אתמול עניתי לשאלה זו ברשימת דרישות;
"למה אתה אומלל?" שאלה ידידתי הטובה
"קשה לי לענות על השאלה הזו" עניתי
"אני עברתי דברים קשים בחיים ועדיין אני לא אומללה" היא
הקשתה.
לבסוף עניתי. "אני יודע מה אני צריך כדי לא להיות אומלל"
אמרתי, ומניתי רשימה של דברים שאותם אני שואף להשיג.
דיברנו עוד, צחקנו נהננו. היא הלכה. מצבי לא השתנה.

כעת הגענו אל נקודת מפנה. אך לפני שאמשיך עלי להיות גלוי.
אין בכוונתי לקחת את חיי. אני מרגיש שחיים הם דבר נפלא ויש
ללגום אותם עד תום, עד הלגימה האחרונה. אדם שלוקח את חייו הוא
אדם שבורח ממה שהוא פוחד. פחדנות כזו אני לא סולח.

היום מצאתי תשובה לשאלה.
"למה אני אומלל?"
אני אומלל מאותה הסיבה שאדם בלב ים אומלל. אדם זה עשוי למות
בצמא למרות שהוא מוקף במים עד האופק ומעבר. אילולי הגשם שיורד
מדי פעם הוא היה כבר מת מזמן.

המטאפורה שלי מתייחסת למגע אנושי אוהב.
הפעם האחרונה שהרגשתי משהו שדמה לכך הייתה לפני שלוש שנים,
הפעם הראשונה והאחרונה שהרגשתי כך באמת הייתה לפני שש שנים.
אני מוקף באנשים מכל כיוון, עד האופק ומעבר אבל אני לבד.
אילולי הטפטוף האירעי של מים זכים, חיבוק, חיוך, מבט אכפתי,
מזמן כבר הייתי קומל ונסדק, לעיתים אני תוהה אם נשארו לי רגשות
אמיתיים.
האם אני הוא מי שאני או רק דמות שאני משחק כדי להסתיר את
היובש?

התחושה הזו מלווה אותי שנים על גבי שנים אך רק לאחרונה היא
זוקקה למשהו שניתן להעלות על הכתב.

כמו שפתחתי כך אסיים.
אני מתנצל בפני אלה הקוראים אשר בפניכם פתחתי את השער לנפשי.
נפש האדם איננה נפלאה כפי שחושבים. אך הרשו לי אופטימיות
זהירה.
לכל דבר יש סוף, לכל דבר הזמן שלו. גם הזמן שלי יגיע.

אתם תראו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רון ארד קנה בית
בגבעת אלה.
ברחוב שלי.




אני חייב להגיד
שהוא שכן נעדר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/2/11 15:24
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמיר אלוש

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה