התביישתי.
השפלתי מבט.
העיניים נותרו ממוקדות עליך,
אבל הריסים שבלב
כבר השפילו עצמם
במבוכה חסרת שליטה.
מסמיקים אל מול
נוכחותך הבלתי מתפשרת
בנשמתי.

המילים זרמו ממני
כמו מים.
רהוטות, בהירות, ענייניות,
כמו תמיד -
מגיעות עד לאוזניך
הכרויות למשנתי.

וודאי חשבת שאני
מלאה בביטחון עצמי,
כזאת שלא ניתן להגיע
עד לאישי ביותר שלה
עד לפנימי הסמוי מעיניך
עד לעומק תחושותיך
ברגשותיך
עד לאישה שבה.

אבל מבפנים התביישתי.
השפלתי מבט מבוהל
מודדת בליבי את קול
נשימותיי המנסות ללא הצלחה
לחדור את מעטה ההיגיון שבך
להשתחל להבל נשימותיך
להיצמד לדופן פעימותיך
להתפתל בתוכך -
עד אובדן שליטה
עד איבוד הכרה
עד אליך
עד אליי.


19.02.2010