4.1.2010

כמה נעים שבתוך
כל הרעש
יש לי אי קטן ושליו של געגוע
במרחק פסיעה אחת
מהמציאות

5.1.2010

מתוך סדקי חלומותיי שורקת
הכמיהה כהד הומה ורך
ועם שחר, טובה הידיעה
שבקרוב אשבר אל אור מבטך
כקשת הנולדת מתוך מנסרות העננים

5.1.2010

בוא נקרא תיגר על
חוקי הארץ, נקפל
את המרחק כמפת נייר
ואת הזמן נשפוך כחול.
זכור, במגע ידך פושט בי חום
כדיו מסתלסל במים

17.1.2010

הסכר פרוץ הלילה, חלומותיי
יזלגו הרחק למעמקים
לטבורו של עובר חסרונך.
מחר
ייוולד יום חדש
ועל שפתינו נשיקה
כפרפר רענן הנחלץ מגולם הגעגוע

27.1.2010

ושוב אני מתפרצת
וזורמת בחיקך
כאביב בצור לאחר גשם
דבורים וחרקים מזמזמים ללא הרף
מפרים בנשיקות נימים נימים
ובי מתפשט
חיוך בלתי מרוסן

2.2.2010

כשאתה מחייך באוזני הכוכבים מצחקקים
מטים ליפול אלינו ולהתנפץ
קסם הילדות מנצנץ כאבקה פזורה על האספלט
כשאתה לוקח את ידי

12.2.2010

הייתי רוצה לשלוח
יונה רכה
תקרב לחלונך
לחלומך
בהמייתה ירפו עפעפיך ותמתק שנתך.
בהמייתה יתפתל חיוך שובב על שפתך
כלאחר נשיקה

16.2.2010

מבעד משקפים שחורים
עינך עצומות כשתי אבנים מבריקות
בטבור אגם.
ברעד צונן יודע גופי את רצונו
לצלול אחריהן
ללא חרטה
בתנועה רכה וגמישה, לבקוע
את לב השתקפות השמיים על עדשת פני המים
ושם, בין אלמוגי חלומך, להתקיים
כיצור קדמון ודגיגי
חבוקה בזרועותיך הארציות,
החמות אלי תמיד

20.2.2010

אריג החושך דקיק ומחורר
פעימות ליבי נפרמות אליך, תפר אחר
תפר
מותירות בי הד עירום וחשוף.
מיטת ברזל
חלון מרושת
דמותך על דופן חלומי
צלילים מקצה העלטה
אנחות של זמן נמלט.
אתכסה בסמיכתי, הרחבה
כמה ריקה היא
ללא נשימתך בעורפי

26.2.2010

שיר ערש לשחר המפציע מתנגן.
את חלומי
תוכל למצוא בכף ידך
המאוגרפת, אצור
בתיבת נגינה.
פרוס אצבעותיך כקרני שמש, והוא
יחמוק בצלצול דקיק
ויתקרזל אל ליבך, טרי
וטהור כצחקוק
של ילד.