אני חושב עלייך לפעמים בלילות,
על העוצמה שבך, האנרגיות האינסופיות,
איך אני מטייל בתוכך ומוצא בכל פעם משהו חדש,
מי שלא חווה אותך לא יבין את המרגש.
אני מתגעגע לקור שלך שעשה אותי כחול,
לאותם ג'ונים וכהנים שצצים מכל חור,
ולא משנה כמה התחתית הייתה קרובה,
את עדיין חקוקה בליבי, בגאווה.
רק ירושלים יכולה להעניק עוצמות כמוך,
ברגע שאתה בפנים, אתה לא רוצה לצאת מהבתוך,
השארתי לך אהוב שיהיה לך למזכרת,
וגם אותו כמו את כולם את אוכלת או שומרת.
השייכות אלייך עשתה אותי יותר חזק,
ורק להגות את השם חיפה על המרחק,
בקיץ את משוגעת, בחורף קטלנית,
ההבדל בין ענקי בטון לממלכה ירוקה היא מונית.
החופש שלך לעומת החשדנות הכמעט מופרעת,
הרבגוניות והשאיבה הבלתי מודעת,
כל אלה נעלמו לי כשנתתי לך לחמוק,
אבל אל דאגה יקירתי, עוד ניפגש אני ואת,
מיס ניו יורק.