בוקר אחד היא מביטה במראה
ורואה אישה רעל.
לא עוזרת לה מסיכה
ולא רעלה
כי רע לה.

בכלות כוחה האחרון
עונדת שלדיה מהארון
חובשת הילתה
מרוחה בעלבונה
מבושמת בבדידותה
יוצאת להישרף באור היום.

והגברים סביבה שקופים
הולכים באים כמו על גלגל של סרט
והיא אדישה עומדת
פעם תמימה
עתה - עיוורת
סובבת על עקבותיה
כי הארס כה קשה מנשוא
ולא עוצר שום זר להרימה
למרות ההרס שמכשיל רגליה
בשלולית גאוותה מתבוססת
ולמול עיניה
חולפות שנותיה
בהן יכולה היא עוד לבחור.