בליל אמש היו שושנים
מזמרות קרני ירח חיוורות
ואת היית שרועה על המיטה
שקועה בשלך
חבורת זאבים קטנים וכהים
נראו בחלון שוטפים מתוך היער
והרודפים רדפו
לא ידענו אחרי מי
אולי זה היה מתוך עיקרון כלשהו
אפופים יללות ונהמות
המיטה היתה קרחת היער שלנו
כשישבתי על אחד הגזעים הכרותים
הייתי זאב לעת מצוא
נעצתי בך את טפריי
ניסיתי לנחם אותך עד שצרחת
אצבעותייך השתלבו בשלי
אחר-כך תליתי אותך
על ענפי העצים
מוארת באור שושנים
הזאבים נעצרו לרגע להביט בשלל
ואז המשיכו בדרכם לאור הירח.