היה זה בשנה בה למדתי בשנית בכיתה ז'. כן, נשארתי כיתה. הבנתי
כל מה שלימדו אבל הייתה נטייה לא להכין שעורי בית. כיום אני לא
חושב שמשאירים כיתה. או שיש פחד מאלימות ההורים, או חוששים
שנפשו העדינה של התלמיד עלולה להיפגע. או יש סיבה שאני לא מודע
לה.
לי הדבר היה טוב מאוד, אך לא על עצמי אני מספר עכשיו.
עדיין לא הספקתי להכיר את כל תלמידי הכיתה החדשה וכבר נודע לי
שיש עוד תלמידה שאינה נוכחת ושמה שושנה. המחנך הסביר לנו
ששושנה חלתה קשה בחופש הגדול, וכי עדין היא חולה. זאת הסיבה
שהיא לא באה מתחילת השנה ומשום שלא ידוע מתי תחלים, הוחלט שנלך
לבקרה, על מנת לעודד את רוחה.
למרות שנשארתי כיתה, עדיין שמחתי על כל הזדמנות של פסק זמן
בלימודים ויציאה משטח בית הספר בשעות הלימודים. צעדנו בטור של
זוגות זוגות לכיוון ביתה, שהיה מספיק קרוב בכדי לא להצדיק
שימוש בתחבורה. היה יום יפה ותענוג לטייל. בהגיענו לביתה שהיה
בית בודד שלצידו עצי פרי, התריע בנו המחנך שתיכנס כל פעם רק
קבוצת תלמידים קטנה וכשתצא תוחלף על ידי קבוצה שנייה וכך הלאה.
החשוב ביותר הוא לשמור על שקט, להיות מנומסים ולהגיד לה דברי
עידוד. מוטב גם לא להתקרב אליה יותר מידי, מחשש להדבקות
במחלה.
הגיע תורי להיכנס. אפילו הנשימה של כל חברי הקבוצה הפכה
לחרישית. ביחס לחבורת תלמידים שרגילה לעורר רעש באופן קבוע,
השינוי הקיצוני היה בהחלט חידוש. הצטופפנו אט אט לתוך חדר
שינה, משתדלים להיצמד אל הקיר הרחוק ביותר מהמיטה. המיטה הייתה
גדולה, צחורה, ומתחת לשמיכת פוך תפוחה ולבנה, שכבה ילדה צנומה
וחיוורת כאילו רצתה להיות חלק מהמצעים. רק שיער ראשה הכהה
והארוך משך את תשומת הלב. עיניה שקועות ושפתיה סדוקות. לי היא
נראתה גוססת, למרות שלא ראיתי אף פעם איך נראה אדם גוסס, חוץ
מאשר בסרטים. כשדיברה אלינו היה קולה חלוש, שרק בגלל השקט אפשר
היה לשמוע ולהבין את דבריה. ריחמתי עליה מאוד משום שלא האמנתי
שתחזור לאיתנה ותבוא יום אחד לבית הספר. שמה היה שושנה.
אני מספר את כל זה, רק כדי שתבינו שבחיי עשיתי לא מעט טעיות,
וגם האבחון שלי לגבי שושנה היה שגוי מאוד.
כיום היא מנהלת בית ספר בדימוס. פנסיונרית  בריאה יותר ממני.
היום היא שזופת פנים, סבתא לנכדים ולשמחתי מאז ועד היום היא
בקשרים איתי. קשרים המבוססים על טעם ספרותי דומה, היינו כתף
תומכת זה לזו בשנות הרווקות מלאי האהבות הנכזבות וישבנו על
אותו ספסל אוטובוס בדרכנו לצבא לאחר החופשות.
אם יש לי זיכרונות ילדות, היא בהחלט בתוכם.