כל הכימיקלים בראש שלי מושכים לכיוונים שונים. העולם שהיה לי
הולך ומתערפל; היופי מתפוגג ולא נראה עוד, הקווים הברורים
מתכהים, לא עוד חדים ומנחים אותי. פעם חשבנו שהכל אפשרי. היום
אני רצה אחריך, אבל נועלת את עצמי יותר מאי פעם, הכל כל כך
סגור עד שאפילו אני כבר לא בטוחה מה יצא אם תציץ לרגע פנימה.
אהבה מדוכאת וחסרת לגיטימציה, עירפול השנינות, חסך יצירתי
והמון בילבול.
הייתי רוצה אותך אחר. אך כבר לא היית אתה אולי היית טוב מדיי,
אולי אני סתם נאיבית.
הכל פשרות. רק איתך לא. רק איתך לא.

כל הכימיקלים זורקים אותי לכיוונים שונים. קצת מתעניינת, קצת
נגעלת. אוהבת ושונאת אותך. רוצה שתהיה טוב יותר, שלי יותר,
כאוב יותר. אבל אתה בשלך. לנצח אתה.
ואני איתך.
אבל בלי שתבין את המשמעות. מכיר אבל כל כך לא, אוהב אבל חסר גם
לך משהו. היופי לא מספיק לנו, הספונטיות והקלילות שובות
אותנו.
ואנחנו יחד.
אבל לא בדיוק. הכל מלא קונפליקטים. היית מתאהב בי לו הייתי
שונה, אפילו במעט. לו הייתי רצה אחריך עד הסוף, עד סוף העולם.
הייתי מתאהבת בך לו הרשיתי לעצמי.


לגעת בך,
להרשות לך לגעת בי,
להתקרב,
בלי שתכאב לי קרבתך.
עד דמעות.