ישנם ימים
בהם הבוקר בהיר
והערב קריר.
הגעגועים נרגעים בין הערביים
וניחוח ילדות ממלא את האוויר.

בהפוגת תקתוק הדאגה,
טרם אכזבת השרב,
נושר לו עוד עלה מאוהב.
מסתיימת עוד פיסקה
במגילת העונות
וגלילת סיפור חיי
אוספת עם כוון השעון
מחשבה מחשבה, חתומות בדמעה,
אל תוך בטן תבונותיי.

טבעת נוספת נסגרת סביב לבי,
מחזקת את שורשיי,
והעבר בהימחקו, מפזר כרוח אביבית
את התקוות היבשות,
חושף את נבטיה
של העונה החדשה
ומגרה שוב את חושיי
לקראת כאבה של הפריחה.