האם אני מתעורר למציאות קיימת בת אלפי, מליוני שנה?

אולי האתמול בלילה היה בכלל יום לידתי?

ומה עברתי עד עכשיו? כאדם, כאנושי.

חציתי ימים שלמים של זמן, לפעמים גם בלי שהזמן זז כלל,

(בין התיק לתק יש כל כך הרבה מרחק)

ובפשטות אפשר לומר: 'יש לי את הזמן שלי'!



שלש אהבות גדולות, נצחיות, את שלשתן אהבתי כלל בלי סיבה,

פשוט אהבתי אדם. אהבתי נשמה.

אין ספור של כמעט ו...נתפס,

כמעט ו... משקר,

כמעט ו... מת.

אבל החזקתי מעמד, אפילו חייכתי :)

מה אומר, יש בי אופטימיות זהירה!



הכחשתי כל זכר לקיום משפחה, כי שלי לא הייתה 'משפחה אמיתית',

הבנתי שאני הוא זה השונה מהם, ולא כמו שחשבתי, הם ה'מחנכים'.

אחר כך הלכתי וחיפשתי נחמה באנשים, לפעמים לא הכי נכונים,

כאלו שרק לוקחים ולוקחים.

שוב, הם חלק מאותה אשליה.

וברחתי מהבית אין ספור פעמים, בשביל לגלות שאף פעם לא היה לי
בית אמיתי.

נווד הייתי בנפשי, ואהיה כל עוד נשמתי בי.



עמדתי בשביל עצמי,

בזכות עצמי,

I stand alone

כי כך תמיד רציתי,

ולא התחנפתי לאף אחד.

ואפילו שלזמן מה, כמו שקורה לכולם, התאהבתי באשליה,

הייתי מכור ל'הכל בסדר', 'הכל לטובה'

נתתי לה כרס גדולה, טלוויזיה "23 ושם על תיבת דואר.

ולזמן מה חשבתי שמצאתי מנוח. אך היתה זו

האשליה, בתחפושת. מסכה שהביאה איתה

שקרים, תאוות בשרים, הדברים המספקים את היצר של החיה.

לפעמים בלי מלח ולפעמים עם קצת יותר מדי תבלינים!

דברים שבדיעבד הרעידו ועכשיו הם מחזקים.

שח-מט אומרים, אף אחד לא מקבל רק פעם אחת.

בסוף הבנתי שאני בסך הכל ראי,

משקף אחרים המשקפים אותי.



וכשכבר רציתי להיות רע, וידעתי בדיוק גם איך,

הימרתי, קיבלתי החלטה, הלכתי לאיבוד וחזרתי חזרה

קראתי תיגר, חירחרתי ''do your worst"

מול הים צעקתי.

ואפילו שידעתי שנקמה, כמו בומרנג. תפקידה לחזור חזרה,

ואפילו שידעתי שאחר כך באות שאלות רבות,

על מי - כאן בא לתקן את מי? ולמה?

עד שאומרים די.



בשורה האחרונה, בתכל'ס, כמו שנוהגים לומר,

הבנתי כי,

כשלא מוצאים את הגורל, הוא יבוא לחפש אותך.