|
לפעמים היא מסתכלת קדימה
המבט שלה ריק
ריק מתוכן
לפעמים היא מחייכת
חיוך רחב
ומזויף
לפעמים אף אחד לא שם לב
שמרוב שאנשים מקיפים אותה
היא לבד
לפעמים אף אחד לא
שם לב
אליה
לפעמים היא שותקת
עונה בקול מתוק
אם מדברים אלייה
לפעמים הם מחקים אותה
והיא בהחלט כבר מעדיפה לשתוק
לפעמים כ"כ הרבה אנשים מסביבה
שהיא שוכחת את עצמה
וגם הם שוכחים אותה
לפעמים היא רוצה לפרוץ גבולות
ולהתעלות
לצעוק
אני פה, אני פה
תראו, אני פה
אבל השיתוק משתק אותה
והחיוך מרכך אותה
והאדיבות
אופפת אותה
כמו מסך עשן
והאנשים
הופכים אותה לילדה קטנה
השמש זורחת מעלייה
אך היא מעדיפה גשם
כדי שיזכיר לה שהיא לא לבד
והוא איתה
דופק על חלונה
משתוקק לקולה
במציאות שלה
אנשים נהיים עצובים מגשם
אך לא היא
היא רצה אליו
ורוקדת בו
נרטבת עד שד עצמותייה
ואולי אף תהיה חולה בגללו
כי לו אכפת
ללא מילים
לגשם אכפת ממנה
יותר מאשר לכל אחד אחר
ולה אכפת שהגשם שם
יורד בשביל כולם
וגם בשבילה
שוטף את העולם
בכדי להנעים את אוזנה |
|
|
הדג לא משתין
נקודה. עזבו
אתכם ממה
שאומרים ועוד
יותר ממשפטים
דלוחים כי אם
אין אני לי אז
מי לי?
הדג לא משתין
משום מקום, אז
מאיפה כל השתן
יוצא אתם
שואלים?
הוא מזיע את זה
החוצה, זה נשמע
דמיוני אבל
אמיתי, לראיה
הים שמלא בדגים
מים וריח של שתן
(אבל זה לא, זו
זיעה).
צ'ארלי
אמסלמוויץ'
מהנדס מזון בכיר
ביחידת ההסרטה
של דו"צ, בתדרוך
אחרון לפני
המבצע. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.