שלי אור / כי האדם הוא שמיים |
וגרמים שבהם- שרעפיו
ובעת עננים מתכנסים ומכסים,
גם תהיות יכסיון
את הלב.
והוא מסנוור ונזהר
מלהביט לכוכבים בעיניים,
שלא ישקע כסלע בזלת
במצולות אורם המשגע,
המתעתע,
שהנה בא לו השחר
ואיננו.
ואולי עכשיו -
גם אני מתכנסת,
ומכנסת
את כל מה שיש בי
ושואלת אם אף על פי כן, יתכן
שעם שחר יפציע גם
לילה של חסד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|