הוא נעמד בראשם של דיירי
שכונת עין השנהב.
תמיד רצה לדעת
איך יטפלו בשיניו החסרות
כדי שיוכל לבטא היטב את דבריו.

הוא רצה את השיניים גם
כדי שיוכל לבטא טוב יותר
את התעניינותו
במסגרת השכונתית הרגילה,
ולשאול  כול אחד ואחד מהדיירים:
מי אתה, ומה שלומך ?

והיה גם נואם על הגבעה
שליד המתנ"ס
עם הכריזמה נחלתו,
כשהוא מוצא את חובתו לדעת
כל פרט אנושי הנוגע לאדמה,
ותמיד ידע שכול האדמה שייכת רק לו,
כי-כך נתנו לו תושבי השכונה להאמין.

וביום חורפי זרחה עליו השמש
כזרקור צהוב,
ואז בדיוק מצא את הזמן
למסור לקהל מאמיניו
שסבב אותו כרגיל בגבעת המתנ"ס,
את עצם היותו האחד לכולם,
וכשהגשם התחיל לרדת,
התפזרו להם הדיירים כולם...