"תעזוב" הם אומרים לו.
"בסדר, ניצחת. לא חשוב".
הם כבר עייפים.

השחר מתרווח לאט על הספות.
כוסות נייר מתפננות על הרצפה.
בני האדם מזהים התחלה וקוראים לה סוף.
האדישים שבהם עוזבים.
הסבלנים מתחילים לנקות.
הם חותרים להתרה. להותרה.

הוא לא מסדר.
את הכלים אפשר להשאיר למחר.
עכשיו הוא לוהט.
הוא מהלך על חוט חשמל.

פנסי הרחוב כבים.
"יאללה, שכנעת אותנו".