אתה שומע? אני דוהר ככה ברחוב ופתאום קופץ לי איזה ילד, אז
דרסתי אותו למה הוא חיה חולה. ואתמול פוצצתי חצי באנג והלך לי
הסטרטר אז החלפתי לסבתא יוכבד גלגל. אני חיפשתי את האתמול בתוך
כל הבלגאן הזה, אבל היה לי קר, אז התכרבלתי בתוך החמוקיים של
השכנה ג'קלין שאהבה למצוץ לי כשהייתי קטן, ואז אמרה אתה גדול
מדי למציצות, והתחלתי להשחיל אותה. השכנה ג'קלין הייתה מגמרת
אחרי שאני הייתי מגמר כבר פעמיים, ואומרת אתה כמו אבא שלך.
בדרך לביה"ס הייתי הולך עם כל הילקוט הכבד הזה ורואה ציפורים
על העצים עושים צוויץ-צוויץ. בדרך הן היו מחרבנות על דפנה
שאהבה שישחילו לה, ואני הייתי צוחק איך דפנה השחילו אותה
גוזלים. ואז היא הייתה מושכת לי באוזן ואומרת אתה בן-זונה
אמיתי, בוא תלקק לי, אבל תמיד בסוף הייתה מוצצת לי. ואני חרמן
אש הולך לחפש את הזונה הזקנה, למה הייתה פצצה. בת 35 עם גוף
משגע, ויודעת היטב את העבודה, איפה לגעת. היא הייתה עושה איתי
ניסויים במין ושיחקנו כל מיני משחקים, כל מיני צורות מין, כל
מיני תפקידים. קיבלתי ממנה קידום, הייתי מביא לה לקוחות, והיא
הייתה מזיינת אותם ואומרת לי אין עליך, אתה הכי טוב, רק ממך
אני גומרת. ועכשיו אחרי שנים אני מבין שהיא אהבה ילדים קטנים
למה הייתה פדופילית, וזה די מובן בחברה החולה שלנו.
אבל לפחות דוד שמשון לא היה פדופיל, הוא רק אהב לסמם אותי בכל
מיני ממתקים, וכשהייתי מקבל את הבאז, ואימא ואבא אמרו מה קרה
לילד הוא מחורפן, הוא היה צוחק ככה מהצד, ונותן לי טפיחה על
השכם. הוא היה לוקח אותי לסרטים כחולים בקולנוע "פריז" ושמה
היינו מתחלקים על בננות וגם היינו מתחלקים בסיגריות ופופקורן.
הוא אמר לי שפופקורן קוראים ככה במיזוג עם פופ-פופולארי,
וקורן-תירס. הייתי אומר לו מה קשור תירס, והוא אמר זה תירס,
אתה אוכל תירס. ואני שנאתי תירס אבל לא הבנתי איך הפופקורן כ"כ
טעים.
בבי"ס המסריח ילדים היו מרביצים לי ויורדים לי עם שיניים של
ברזלים של פלטות וגשרים. כל הלפלפים היו תופסים אותי ביחד
בהפסקה, ואמרו לי "כשאתה תאונן על בלוגים וסרטים כחולים, אנחנו
נשב במיאמי ביץ' קומה 42 ונשתה שמפניה עם 7 קוסיות ועוד אחת
בג'קוזי, ועוד אחת בסאונה, למה אנחנו נהיה לפלפים עשירים, ואתה
אכבר-גבר, אבל בלי גרוש על הנשמה, שכותב עלינו בבלוג." ואני
זיינתי אותם בתחת, והם כמובן נהנו, למה הם חולים, ואני הייתי
אומר לגננת הלפלפים הציקו לי, והיא הייתה אומרת אתה נושף הם
עפים, מה יש לך? אבל כמה שנשפתי הם לא עפו, והם קראו לי חולה
אסטמה.
בלילות הייתי יושב על סיגריות וקפה ומחכה לאבא שלי, שהיה איש
חולה, ועבד כמו חמור באיזה פאב במרכז העיר איפה שמסתובבים כל
הנרקומנים. והוא אמר לי אתה לא תהיה כמוני, אתה לא תראה אנשים
כאלה, ואני שאלתי איזה אנשים, והוא אמר סוטים. הם דוקרים אותך
בתחת באיידס, הוא אמר וניגב את הדמעות. ואני הייתי מחבק אותו
ואומר לו שאני אשמור עליו כל החיים מהאימא הרשעה שלי
ומהנרקומנים, והוא אמר לך לעשות שיעורים, והתכוון שאני התאמן
על כושר ושרירים. ואני באמת הייתי חזק מאוד, ולא רק שרירים, גם
סיבולת לב-ריאה, והוא היה גאה בבן המוצלח שלו, אבל אם היה יודע
שאני מעשן לפעמים היה מקבל ג'ננה, אז שמרתי בסוד. ואחותי כל
הזמן היית סוחטת ממני סיגריות בתמורה לשתיקה שלה מאבא, ועשרים
ומשהו פאקטים הלכו לי רק על השתיקה שלה כל שנה, אבל הייתי נותן
למרות שלא היה לי יותר מדי כסף, כדי שאבא לא יהיה חולה. אבא
היה מעשן הרבה, והיה משתעל כל הזמן, ולפעמים בלילות מקיא, ואני
הייתי מתכווץ במיטה ופוחד אולי יקרה לאבא משהו, אבל הוא היה
מתאושש ומדליק סיגריה, ומספר לי לילה טוב. וכל לילה שעון
הקוקייה היה עושה בעיות עם הקפיץ המעפן שלו, ואני הייתי צריך
לתת לו פליק כדי שישתוק, ואבא היה אומר מה קרה, ואני הייתי
אומר כלום, ובסוף מאשים את אימא שלא רצתה להיפטר מהשעון קוקייה
הזה.
הימים שהיו לי ולדנה בגן עשו אותי מסטול על כל הראש, כשאני
חושב כמה השחלות נשארו לי, ואין לי סיבה להישאר כאן כל היום
בשביל הציצי הקטן שלה שכמה אני מנסה לנפח אותו, הוא לא רוצה.
ואני אומר לה תראי איך הזין שלי מתנפח אצלך, והציצי שלך לא
מתנפח אצלי, והיא הייתה צוחקת ואומרת שזה לא אותו דבר, אבל יש
דברים אחרים שמתנפחים אצלה, ואני שאלתי מה, והיא אמרה הפטמות
והדגדגן. רציתי לבדוק את זה, אבל היא לא נתנה לי.
החושך הסמיך של הלילה היה יורד גשם ומרטיב לי את השערות של
הצוואר, ואני הייתי מתעצבן כל הזמן מהגשם הזה, ואבא היה צוחק
ואומר אתה נהיה גבר, ואני הייתי אומר תמיד הייתי, מגיל אפס.
והוא היה צוחק ואומר זה נכון, ראיתי את זה איך שראיתי אותך
יוצא מהקוס של האימא שלך, ואני התנפחתי בגאווה ונתתי לו פליק
של חיבה. והוא היה מכסח אותי במכות מרוב חיבה, אבל זה לא כאב,
למה היה לו כושר לא הרבה, ואני הייתי צועק כאילו הוא רוצח אותי
שיהיה מבסוט, והוא נהנה לאללה, ואמר עדיין אני אוכל אותך, ולא
ידע שהמכות שלו דגדגו לי ת'פופיק. אח"כ היינו הולכים לקנות
גלידה, והיינו מציעים לבנות לק רק כדי לראות את הלשון שלהן
מלקקת, ואח"כ היינו נותנים דירוגים. הייתה אחת מלקקת כ"כ טוב,
היינו מתים לעשות אותה, אבל אבא אמר שאיך שהיא מלקקת היא ליקקה
נרתיקים, וזה לא בשבילנו. לקח לי זמן להבין שזה לא קשור לתיק
קטן.
איך הייתי שם את הראש על הכרית הייתי שומע את אחותי הקטנה מאוד
בוכה בלול, ואף-אחד לא בא אליה, לא יודע למה. אז אני הייתי בא,
ואומר מאמי מה קרה נטלי, והיא הייתה מספרת לי בשפת תינוקות כל
מיני תלונות וטרוניות שאני לא הבנתי, אבל עשיתי עצמי מבין, ואז
הייתי מנשק אותה ואומר שזה בסדר, ויהיה בסדר, וכולם אוהבים
אותה, כי לא ידעתי מה היא אמרה. ונדמה שהיא הבינה שאני לא
הבנתי, והייתה בוכה עוד פעם עד שנתתי לה למצוץ שוקולד שחר
מהאצבע שלי, והיא הייתה מוצצת ותוך כדי נרדמת, ובסוף אפילו לא
הייתי מנגב את הפה שלה מהשוקולד כדי שלא תתעורר עד שתירדם
באמת. ורק אחרי רבע שעה הייתי מנגב לה ת'פה שלא יבואו זבובים
אפילו שהיה אהיל, והייתי מעשן סיגריה כשאני שומע רדיו, וחושב
מאיפה הביאו לנו את הביטלס המעפן הזה על הלילה, שישימו גאנז'.
בלילה אסור היה להדליק אור, למה זה היה גורם לאימא להשתגע
ולהגיד שבאו מטוסים להפציץ אותנו. אז הייתי נכנס לשירותים וקשה
היה לכוון לאסלה בלי לראות, ולפעמים הייתי משתין ככה, באמת בלי
כוונה, על הרצפה. ורק בבוקר אימא הייתה רואה וצועקת עליי, ואני
לא הייתי אומר שזה בגלל שלא יבואו לה השאריות מהמלחמה לא
הדלקתי אור, אז הייתי שותק, ורק אבא היה מבין, ואח"כ משבח אותי
שאני יודע מתי לשתוק ומתי לדבר.