משק כנפיים,
אל מול קו רקיע.
הנשרים פשטו עם שחר.
מפשיטים עור ובשר,
בעזרת מקוריהם החדים
וטופריהם הדורסניים.

מתקלסים באכילתם
הם רבים ומתגוששים,
נדחפים להגיע
למקום טוב להם.
רוקעים ברגליהם
מצד לצד,
קוראים בקול
קריאות גנאי
אחד על השני.

צווארם -
הם תוחבים עמוק,
ומשסעים פנימה.
ועוד מעט,
כלוב צלעות יקרקש
וגל של עצמות ירעד,
עת הנשרים
יתעופפו לדרכם,
בשקט,
בהכרת תודה.

נפש מתגלגלת
ממשיכה דרכה.
בינות צוקים חדים,
גוזל זעיר
מוציא ראשו,
אל עולם לא מוכר.
בוקע מתוך ביצה,
הקליפה אך הוסרה.
על כס הנשר יחכה
לארוחתו הראשונה.