מצאתי  יומן.
זה היה מזמן.
מחברת לא מיוחדת. בכל זאת פתחתי את המחברת וכל הסיפור הוא בעצם
על היומן.
אז אולי זה  אומר משהו למרות הכל - למרות החיצוניות הלא
מיוחדת.
אולי חיצוניות אינה מניע יחיד כדי לעורר סקרנות לפתוח, לקרוא,
לבדוק, לשאול.
רגע, אני שואל - ואם בכל זאת לא היתה מתעוררת אצלי סקרנות
,והייתי פוסח על היומן ,מה היה אז ?
לבטח הוא היה נאסף ונזרק עם שאר האשפה  סביבו ונכחד לעד.
קשה לי להאמין שהנסיבות היו מזמנות עוד אדם להיתקל ביומן הזה,
לפתוח אותו.
ונניח שכן - האם אותו אחד או אחת היה לוקח אותו  עמו.
האם הדברים הכתובים היו נוגעים לו עד כדי כתיבת סיפור בעקבות
כך?
הרי גם אני ,מאז שמצאתי אותו עברו - לא להאמין - למעלה מארבעים
שנה ?
רגע, מה לי כי אלין על אדם אחר , אם  לי לקח  תקופת דור  לקחת
עט ולרשום את מחשבותיי  ורגשותיי  בדבר היומן הזה ?
בעצם, את מי זה מעניין, שאלתי את עצמי לא פעם, חוץ ממני.
את מי זה מעניין שנמצא יומן במבנה נטוש ומיועד להריסה לצורך
הקמתו של בנין מגורים רב קומתי תחתיו.
שמרתי אותו - את היומן.
לכל מקום שעברתי לגור, והיו כמה כאלה, לקחתי אותו איתי.
קראתי בו מספר פעמים.
היה קשה לרדת לעומק הדברים.
המילים שנכתבו היו קשות ונבעו מעמקי לב.
אולי זו הסיבה שלא יכולתי לעסוק בזה באופן מעמיק ולנסות לרדת
בסוד העניין.
פרט לכך הדברים נגעו באנשים אמיתיים , במקום אמיתי ומי יודע
אילו השלכות יש להם?
מי אני שאחשוף פרטים שיש בהם כדי להביך אולי, לזרות מלח על
פצעים שהגלידו ואולי לא -
לגרום לתביעות כנגדי , כנגד אחרים... אין לדעת.
באיזה רשות וסמכות מותר לי לפתוח יומן שנכתב באופן אישי ולהפיץ
אותו ברבים ?
הרי הכותב כתב את היומן לעצמו , ברגעים מאוד מיוחדים בחייו.
ברגעים קשים אלו , בוודאי לא היה עולה בדעתו לשתף בו אחרים.
כיצד נדע זאת - התשובה הרי ברורה.
יומן נכתב מהלב לנייר - לא לאוזן.
גם הכותב אינו קורא ממנו בקול - המילים נכתבות באלם, ונחצבות
מיד אל הנייר.
חרדת קודש עלתה בי. להיות שותף לרחשי הלב הכמוסים ביותר של
אדם, מבלי שידע זאת  מבלי שנתן הסכמתו לכך.
חיל ורעדה עברו בי ככל שהרהרתי בזאת .

מנגד עלתה בי מחשבה נוספת -אחרת.

אולי היומן היה מונח  שם, מחכה.
ממתין להילקח  ולהידעתי , כמו כל אחד ,שיומנים נכתבו  ונכתבים
תמיד - אין בכך כל חדש.
יפתח. הוא הכיל בתוכו צעקה וקול נחבא, מחכה לרגע בו יוכל לקרוא
את קריאתו.

מעת לעת נמצא יומן שנכתב  על ידי  איש או אשה
בנסיבות כאלו או אחרות  ולעיתים בנסיבות עצובות.
עיון בהם יגלה חיבוטי נפש,הרהורים ומחשבות שליוו את הכותב
ברגעיו הטובים או  הקשים - בדרך כלל אילו הקשים.
פתחתי את היומן. לא מצאתי בו  כל סימן מזהה ,לא שם  או  כתובת
מגורים של הכותב.
זכרתי כמובן היכן מצאתי אותו  גם אם עברו שנים רבות.
המצב כאן שונה, חשבתי.
אולי מדובר באנשים החיים איתנו כעת - לא היה לי שמץ של מושג.
בין היתר הובע בו  רגש אהבה כלפי אדם מסוים ואולי רגש זה היה
סודו הכמוס של
האוהב או האוהבת.
איזה עוול אוכל לגרום  לאותו אדם בחושפי סוד זה.
מצד שני, חשבתי, הרי ביומן נכתבו דברים   על אדם מסוים ואולי
אותו סוד כמוס, בהיחשפו,יוכל להביא לו מזור.
דברים יובנו גם אם עברו שנים ויוכלו לקבל פרספקטיבה אחרת .
ובכלל , מה כל ההרהורים האלו שמייגעים את מוחי.אולי אילו דברים
בטלים.
יומנים  נכתבים,ספרים מסופרים ועיתונים מופצים - מעשה של יום
-יום  ואין רעש מיוחד
פרט למקרים יוצאי דופן.
ואולי זה מקרה יוצא דופן - לא היתה לי תשובה.
הרגשתי צורך לשוחח על כך עם מישהו ,אולי אפילו לקבל ייעוץ.
עם מי להתייעץ עדיין לא ידעתי.
לפתע עלתה בי המחשבה  שהקושי שלי לשתף מישהו הוא דומה לאותו
הקושי של כותב היומן .
ואם לא אשתף מישהו או אעלה  את הרהורי בדבר -  אהיה כאותו יומן
המונח שם שנים.
הרהורי ,מחשבותיי ורגשותיי  בדבר אותו יומן ישארו חקוקים לנצח
בליבי.
ליומן, אם,אעשה השוואה בינו לביני,ישנו יתרון מסויים. מישהו
יכול למצוא אותו - אין לו יכולת להסתתר.
היומן תלוי לחלוטין במוצא אותו.
ולאחר שנמצא - מה טומן בעבורו העתיד?
התעלמות ממנו לגמרי, או קריאה חטופה בו והשלכתו כחפץ שאין בו
כל צורך.
או- לקיחתו ונצירתו לפרק זמן מסויים עד להשתכחותו - או אולי
משהו אחר.
עד כאן היומן.
ומה בדבר היומן שבלב?
מי ידע אם המספר - מוצא היומן - לא יחלוק את מחשבותיו עם מישהו
אחר.
רגע, הרהרתי, כדי לחלוק רגש או דעה עם אדם אחר צריך המספר לדעת
שיש לו אוזן קשבת לכך - אחרת לא יעשה זאת.
ומה בדבר אותו יומן - איך זה דומה ?
עלתה בי איזה תובנה
בעצם,גם כאן ההתייחסות לתוכן היומן  תלוייה במוצא אותו.אם
הדברים הכתובים נקלטו
אצל המוצא, הריהם כנמסרים מרצון על ידי אותו כותב נעלם - גם אם
היומן עצמו הינו חפץ ללא יכולת דיבור או כאדם עם רצונות.
אם כך,הרהרתי, כמוצא איזה שהוא הגיון בעניין,אם היומן עניין
אותי ,הרי הוא כמו רטט בכלי נגינה ולא סתם רטט.
אותו יומן הצליח להכנס לתודעתי ובמשך שנים לרטוט בנשמתי
ובמחשבותיי, ואם לאחר שנים של התלבטויות החלטתי לכתוב על כך,
הרי זה נובע מאותו יום בו מצאתי את היומן.
היתה לי מעין הארה לפתע שאולי תשמע מופרזת.
היומן הוא חפץ. כל חפץ משדר משהו,אולי אינפורמציה על קיומו, אם
באופן ישיר ואם בעקיפין.
בעולם הפיזיקאלי עצמים משדרים אותות או אנרגיה ו"מודיעים" בזאת
על נוכחותם.
מנגד - ישנו המאזין או הצופה.
הוא צריך להיות מסוגל לקלוט  אותם שדרים. לשם כך עליו להיות
מצויד בחושים מתאימים או במכשירים.
נוסף לכך חייבת להיות התאמה בין האות המשודר ( נניח  שמאופיין
על די תדר) לבין מכשיר הקליטה, המסוגל לקלוט אותות בתדרים
מתאימים.
אם כך גם היומן הוא מעין עצם אשר "שידר" אותות כל הזמן.
עברו לידו אנשים ומן הסתם חלקם גם ראו אותו.יתכן  שהיה גם
מישהו שהרים אותו מן הרצפה ואולי אף עלעל בו מעט או הרבה בטרם
זרק אותו חזרה לערימת הפריטים שהיו מפוזרים בבית, שהיה מועמד
להריסה.
כן, אז יתכן שהיו עוד אנשים מלבדי ש"קלטו " את נוכחותו של
היומן, אולם בפועל היומן נשאר שם ולא נלקח וזו עובדה.
ואילו אני -
שמתי לב אליו, קראתי בו ולקחתי אותו אלי - למשמרת.
אז מה ההבדל בין שני המצבים, שאלתי את עצמי.
עד שמצאתי אותו הוא היה נטוש ויש להניח שהיה נאסף ונזרק עם שאר
האשפה שבבית לנצח.
ובמצב השני - אצלי - הוא היה במגירה במשך שנים, כעצם שאיש אינו
יודע על קיומו או חפץ בו - פרט לי.
אין הבדל, בין שני המצבים ,חשבתי.
המיקום של היומן אינו משנה דבר.
הלכתי צעד אחד קדימה בהרהורי- ואם היומן היה אובד לי, האם היה
זה משנה.
התשובה היתה ברורה לי- לא.
עצם העובדה  שאותו יומן גרם לי לפתוח אותו ,לקרוא בו ולהרהר
אודותיו, אז אין זה משנה אם הוא קיים פיזית אצלי או שמא אבד.
אף אם לא זכרתי במדויק את המילים הכתובות - המסר נקלט, הרטט
פעל ואין זה משנה עוד אם המקור לשדר קיים אם לאו.
לזמן מה , נראה היה שהדברים הסתדרו ויישבו את דעתי  ,גם
הגיונית וגם רגשית.
מסתבר שרק חשבתי כך.
הספק החל מכרסם שוב.היתה  בי גם סקרנות לדעת מי הכותב.
הרי הבית שבו מצאתי את היומן היה לא רחוק ממקום מגורי, וכילד
עברתי   בקרבתו כמעט מדי יום בדרכי  אל בית הספר  ובחזרה
ממנו.
החלטתי שזהו - הגיע הזמן להרים את הכפפה.
הגיע הזמן לפתוח שוב את היומן ולנסות לאתר בו רמזים שיובילו
אותי למקור - לכותב.
לחקור ולהתחקות אחריו - למצוא אותו.
פרט למיקום הבית בו הוא נמצא ,כאמור ,לא היה לי מושג מי גר
בבית אז.
האם היו אלה אנשים צעירים או מבוגרים.האם הם עדיין איתנו.
ואם כן אאתר את הכותב, האם אנסה לפגוש אותו.
ואם כן אנסה - לאיזה תגובה עלי לצפות.
האם לחיוך סלחני או לכעס.  
או אולי פרט זה נשכח ברבות הימים?
לא. אין סיכוי שיומן יישכח גם לאחר ימים רבים. כשם שלא שוכחים
אהובה רחוקה או אהוב רחוק - כך עם היומן - הלא הוא חלק מהלב.
אולי  בכלל  הוא נזרק ברגע שאולי חיפשו אותו ולא מצאו.
ל כעס או אכזבה... ואולי ואולי.
האפשרויות היו רבות. הרגשתי צורך לדעת את התשובה או לפחות
לנסות להתקרב אליה.
איך עושים את זה, חשבתי. אני הרי לא בלש ולא חוקר.
החלטתי לחזור למקום בו נמצא היומן, לשאול את דיירי הבניין
שנבנה או אנשים בסביבתו
מי היו הבעלים הקודמים.
רציתי לחפש קצה חוט . משהו שאוכל להתחיל איתו את המסע בעיקבות
היומן.
זהו-זמן לצאת לדרך.