גור אריה יהודה
ידך בעורף אויביך
לו ידעת כי הקרב המר
יהיה מלחמתך בנפשך

וההר בוער באש
ועד לב השמים חושך
ובידיך חנקת וטיבעת במים
גם את הדעת, גם בה אין צורך

ונשפטה בדבר ודם
גשם שוטף אש וגפרית
ותאחז נפשך בקרנות המזבח
ותכה בה עד בלי שריד ופליט

וכאשר ברחה נפשך הסוררת
אל תוך גופך, מוכה, מסתתרת
בטירופך היוקד תשחק בפניה
ותיקח חרבך, ותיפול עליה

ורק אז, עת היית מתבוסס בדמך
והסוררת המתה מוטלת לצידך
יצאה בת קול משמים
ואליך לחשה:

גור אריה יהודה
מדוע יזעק מאדמתי קול דמך החם
והן אף זו לא תדע לומר לי בני -
על מה בכלל אתה נלחם?