אומרים שמים מטהרים. אומרים שמים שוטפים אדם מטומאתו.
1. תמר היא ילדה צנומה ובעלת פנים אליפטיים. תמר לא ילדה יפה.
אולי כשתגדל ייאגרו באגן פניה טיפות חן. כרגע זה שיער העשוי
קרשים ארוכים מהוהים ועיניים כחולות מצומקות. סביב עיניה
שלוליות אדומות של חוסר שינה וחוסר מרגוע. תמר רק בת שתים עשרה
אבל כתפיה שחוחות והילוכה מפורז כקנה סוף.  
2. תמר שומעת קולות. היא שומעת את עצמה. כל היום היא אומרת
לעצמה שתקי מפגרת. שתקי. שתקי. שתקי שתמיד אמרתי וזה כמו נדר.
שתקי. תמר משתיקה אבל הרעש מתגבר. עם כל ציווי שתקי מתנחשל רעש
לא מושתק ומציף לה את הידיים בחרדה.
3. מי זאת תמר? תמר זו אני? תמר זו מי שכמעט הייתי? מי שחבל
שאני לא? תמר הולכת ברחובות היישוב, טובלת במקווה, מציצה
ונפגעת. תמר צועדת מעל בקע רחב. רגלה האחת בצד ימין של הבקע
ורגלה השניה בצידו השני. היא כמו ענקית פתאום. צריך להיזהר לא
ליפול. ורגליה מהלכות בזהירות נפילית, תמר-גוליבר, רגליה
נמתחות ממאמץ ככל שהבקע מתרחב. שריריה מתחילים להיקרע. ורידים
מתפוצצים וניגרים מטה. תמר נוטלת את ידיה פעמים רבות בכל יום.
אחת אחת. שתיים שתיים. שלוש- לא שטפת את כל היד. מהתחלה. כן
שטפתי. שתקי. תטלי שוב. תמר עושה לי כאב ראש.
4. תמר עושה לי כאב ראש איום ונורא. שתקי שתקי. כל היום שתקי.
הרגת אותנו. תשחררי נשמה. תמר לכודה כמו עכבר במלכודת. היא
זעירה ככפה של תינוק. תמר לא מקבלת עזרה כי היא לא מבקשת. כל
היום זה היא והמחשבות על החמץ והחטאים והשתיקות והרעשים. תמר
לא מבקשת עזרה כי לא יודעים להעניק לה אותה. לתמר עיניים
כחולות ושקופות. ניתן לראות דרכן עד קולומביה וחזרה. ספוילר:
תמר תמות בסוף.
5. היה לי קשה להיות תמר. אבל גם היום אני תמר, מסוג אחר.
שמצטלם פחות טוב. שמבין הרבה יותר. שכותב על היותו תמר. כל
היום שוטפת ידיים במים נוזלים. אחת אחת. שתיים שתיים. לא
נטהרת. מטמאת את הברז, את המגבת. מטמאת את המים. אז איך אפשר?
עורה של תמר דק כניילון. היא די דומה לבובת סמרטוטים. שמישהו
יחליף אותה. היא מדכאת.
6. אני רוצה להציל את תמר. אני רוצה לאמץ אותה אלי ברעש גדול,
לרסק אותה, לעטוף אותה בצמר גפן זהוב. שלא יפגעו בה. אני אוהבת
את תמר. יש בתמר משהו מקולקל, אבל הקלקול שלה כל כך מדויק. כמו
מכונית עתיקה דוממת או פוחלץ מהמם של ינשוף. היא מושלמת
בפגימותה. אני רוצה להציל את תמר.
7. תמר מלאה באלוהים כמו ביצה הממולאת בתוכנה. תמר מלאה
בציווייו והבטחותיו. היא הולכת ונוטלת, הולכת וננטלת, הולכת
והולכת. תמר מפזרת חמץ כשאסור. איפה הילדה ההיא, הצבועה בלק
אפור וורוד של חידלון. איפה פעימתה, נשימותיה הכבדות. תמר
תאכלי משהו את חיוורת. איפה תמר שלא אוכלת.
8. היום אני רחוקה ממנה מאוד. עברו הרבה שנים מאז אני היא.
שתקי. שתקי שתמיד אמרתי וזה כמו נדר. שתקי. בקרוב אפסיק לכתוב
ותחושת הריק העבשה, הכילה שלי, תכסה אותי ולא תותיר לי מקום
לנשום. והאוויר יהיה מלא במלאכים רעים שייכנסו לי לנחיריים
ויתפשטו בכל הגוף וירקדו את מחול העוועים שלהם. תמר תרקוד
בתוכי. תמר תרקוד איתם ברגליים קטנות ולב קל כנוצה.
9. אני שמחה בשביל תמר. ליבה קל כנוצה. היא רוקדת. יש לה נעלי
בלט או ד"ר מרטינס, כל הדברים שתמיד רצתה, כפכפי טבע, יש לה
המון נעליים. היא נועלת ומורידה. מורידה ונועלת. לא נעל שמאל
תחילה ולא ימין ולא שרוכים ולא נעליים. מה שבא בא. היא חופשייה
באמת ולא חופשייה בגלל שהיא עבד אלוהים.
10. כבר ציינתי שאני אוהבת את תמר? כל המים שהזתה על עצמה
הופכים עכשיו לחיות פועמת במשעולי גופה. שיערה התחזק והוא חום
ופראי ועיניה גדולות כמו השמש. היא כבר לא חיוורת. והיא שותה
20 ליטר מים ביום. אנרגיית האהבה שלי נמשכת אליה. כמה אפשר לא
לאהוב, זה נורא משעמם. אמנם הרבה אנשים לא אוהבים אותי ונדמה
שהם לא משתעממים מזה, אבל אני משתעממת. תמר. תמר.
11. תמר נכנסה עם חצאית וחולצה למקווה. לא היו שתקי וחיות רעות
סביבה. אלוהים היה עסוק במשהו אחר ולא יכל להציק לה. תמר נכנסה
למים, מים גדולים, נוהמים, נהרות אירופאיים, תמר ניסתה למות,
תמר נשמה מים, ועלתה לנשום אוויר. ריאותיה הקטנות בכו מהר
וחזק, בכו את המים שנכנסו, היא השתעלה שיעול ניחר ורותח. תמר
ירדה שוב לנשום מים. המקווה קטן ושחור וכחול. תמר מתה. תמונת
הסיום: אור על פני המים.