אתה נושא את הבשורה
במעלה ההר הזה
לבוש בגדים של חול
אתה נושא אותה אליי
בכאב גדול
איך אתה
יכול לומר לי
"אבא שלך מת"?

אתה שוכב עכשיו
על ריצפת חדר השינה
כחול-סגול
עין אחת עצומה
שניה מסתכלת
רק אתה יודע על מה
יש ריח באוויר
השמיכה תחתיך
ספוגה
ואני רק רוצה
שתנשק אותי
איפה שכואב

אנחנו הולכים אחריך
בחושך הזה
אנשים מבוגרים
לכאורה
צועקים: "אבא" ואתה
לא עונה

הכל מאבד משמעות
המשמעות זולגת מן החפצים
ומתנדפת מן העולם
ואני משפשפת את הכתמים
שנותרו על ריצפת חדר השינה
בסמרטוט ספוג אקונומיקה
הופכת את המזרן
פותחת את החלון
לאוורר את החדר
מהמוות
אמא צריכה עוד לישון כאן
הלילה

בימים הקרובים אסתובב
מוכת הלם
וצער נורא
ברחובות ילדותי
לבושה בחולצה משובצת
שגדולה עליי
בכמה מידות
לזכר אדם גדול

לקום כל בוקר
לסטירה המצלצלת
של אינותך
להישאב לריק
לצוף בחלל
ללא אחיזה
לומר לאין שומעך
כמה אתה חסר לי
להמתין לאין תשובתך
ומלבד זה
רגילות נוראה
של לגימת קפה
הסבה לשולחן
הגשת עוגיות בצלחות
חד פעמיות
ולחיצות ידיים.