נשיקה לזמן קצוב
מנסים למצות כל רגע בה
בבוקר היא כבר תהיה אחרת
ואחרי שבוע שבועיים
כבר שוב לא תהיה
מוכר כ"כ נכון כ"כ
שפתיים מתחברות בדיוק כחלקי פאזל
אבל השעון מתקתק
מחר בבוקר המכונית הופכת לדלעת
התאורה משתנה, פחות מחמיאה
שלב פתיחת עיניים קפה מבט
בחוסר נוחות  מחבקת את הבטן
שאריות האתמול נמצאות בכל פינה בחדר
ואני הולכת על קצות האצבעות
משתדלת  לא לדרוך בהן
עוד סיגריה נדלקת
עוד שיר שנגמר
עוד דקות שעוברות
והשעון מתקתק
עוד מעט תקום תחייך כמו תמיד
חיבוק נשיקה מגע אחרון
דלת שנסגרה
נשאבת לתוך עולם פנטזיה
שלי ושלך, אולי קצת יותר שלי משלך
אבל אתה שם, מתחילים שוב
איפוס השעון והפעלתו בשנית או בשלישית
או מי יודע כמה
והשעון מתקתק...