את השירים שלה
שמרוקנים את המוח
מ-כל הבלגן של עידן הברזל.

כי הייתי ילד, והאמנתי באהבה
והיום היה פתוח, אין סיבוכים
הראש עושה את שלו, לא מהונדס
גוף-נפש-ראש הם אחד
שביב קטן, זירעון, מתפתל בעולם
מלקט חוויות
הוא רואה שקיעה, הוא רואה בוקר
ויום חדש שסוגר יום שפותח חדש
וטוב לשמוע אותה שרה
כשהיינו כה תמימים.

והלך וחירבן את עצמו
וצבע קירות בחושך
אצבע רועדת על הסיגריה
עיניים חתומות בחותמת
והם הולכים
הם יכולים ללכת ולחזור
בתוך הריח העז הזה
אבל העיניים חתומות בחושך
ועין מכווצת סיגריה
כי הריח הזה של מה
הריח של הגוף
הריח של כוס לא היגייני
הריח של אשכים מזיעים
הוא רובץ על הקירות
הוא ממלא חללים, נחיריים
ולא משנה כמה תרחץ
זה לא מה שהיה פעם.

וכאילו הוא זז
בתוך האפלה
מקפל זנב מחורץ
מתבשם מניחוח ליל-קיץ
חורק על השטיחים
מסיר סוליה ועוד סוליה
מתפרקד יחף
רועד בציפייה רעבה
חורץ לשון דקה
מרטיט קול.

איזה בלגן
עם כל המלחמות, ואני עדיין קטן
מצייץ מתוך השובך ציוץ כל שעה
החדר עדיין עירום, הצבעים היו בראשי
גם כשהקפה והסיגריות חזקים הכול פתאום נראה
כמו עלה ירוק וחשוף, מציץ אל השמש

יש אפשרות להתחדש, ביום הראשון של האביב
לפקוח חצי עין ולבדוק רגע איך הכול נראה
הקפה והמיץ נמזגים, ובצער הסיגריות
וכבר בודקים מה סלול ומתוכנן ליום הזה מסביב

בוקר טוב, זה הבוקר שלנו
צריך ללכת לגן
לפסל בפלסטלינה יום חדש
ריק ורענן

בבית הזה יש גינה מלאה תפוחים אדומים
ומלפפונים כל עונות השנה
ומלחי-הרחה

בבית פורשים שטיחים ומגלגלים הרבה עשבים
טוחנים היטב את הקפה
מצהיבים את הספרים

על הקיר תלויה מחרוזת,
וסביבה ענפי עינב דקים
על המחצלת פרושה המלכודת לכל אותם זאבים

בקיר סביב אריג ממשי
משובץ ברקת, קריסטל וספיר
ולמרגלותיו יושב עם מקטרת חילזון קטן ועצבני
מנופף הוא פקודות ללא הרף, חסר-סבלנות למהססים
וסביבו רוקחים את הקדרות שבעה חרגולים ירוקים

הסיר מבעבע, השמן שוצף
מוגשים מטעמים לשולחן
תפוח אדום בסירופ נוטף
סכין, מזלג ודוקרן
מחממים התפוח להבה קטנה
מגישים מתקתק לשולחן
וריח פרדס, כרמים ודבש
עולה מהדירה הקטנה.