אני לא יודעת בית מהו
נופלת לאן שתכוון אותי
ונסחפת.
אני מוצאת יופי בכל
רק לא בי.
מסוגלת לאהוב כל איש-
רע או טוב,
רק לא אותי.

נדודי שינה
זו עוד דרך להשתגע.
אני צריכה לרוץ
רוצה לרוץ,
בעיניים עצומות.

כישלונות אפשר להלחין
לטעות ולנגן
אבל אנשים
אי אפשר לייפות.

נמאס לי לבחור מתוך הרגל,
לחיות מתוך חוסר ברירה.

זה לא משנה באיזה צד של המיטה אני ישנה
ואם הפחד הלך או נשאר,
הכל פשרה.

אני רוצה לעלות על טיסה
להגיד לך כן
להתעורר אלייך, להירדם איתך
לצלם ביום ולכתוב בלילה

לחיות בלי חרטה.


3.1.2010
בוקר.