ומעל גבעות שפיה
אל בינות הברושים
משקיפה אל הים הנסוג
מפאת עוצמת געגועיה
בכיתה ד' כבר לומדים
מ"מקראות גדולות"
על יפי הבלורית והתואר
ולה אותו חיתוך דיבור
שערה כאבן שחם
צור מבטה נוקב מרחקים
ובפה קפוץ תאזין
לאמה הבוכה חרש
כאותו אדם אלמוני
שישב בפינת השבעה
ותשורת תפוזים בידיו
טובע בדמעות
בצילו תהלך תמיד
עננה יהיה בערפל עיניה
שמו יהדהד בכל שיר שתרונן
נוכח בכל שמחה שיחסיר
ומצידה השני של החלקה
אני צופה בה ונחמץ
וגם בחלוף השנים
מתכווץ בכאבה, בכאבן, בכאבנו, בכאבי.
במלאת שמונה שנים לנפילתו של סא"ל אייל וייס |
