רוח קרה מנשבת, עורך מצטמרר מתחת לשמיכה. החמימות שהיתה לפני
רגע התפוגגה והלכה. זיכרון טרי וחצי נשכח של דמות תמירה
שחיבקה, אך רגע קודם, את גופך הקטן והשברירי. שפתיו עוד לוחשות
מילים בזכרונך. הנקודה שבה שכב, אך רגע לפני, מתחילה לשכוח את
קיומו, הסדינים מתקררים לאיטם. אצבעותיו עוד מגרות את קצות
העצבים בכתפך, זרועך, לחייך. נשימתו הכבדה עוד מדגדגת. ענייך
נעצמות, קבורה בתוך האופוריה של המצאותו שם לידך, יותר קרוב
מקרוב, וכאילו עוד רגע את מתמוססת לתוכו ואתם נהפכים לאחד. חצי
חיוך מבויש, בעוד הוא מעז יותר, במילותיו, בתנועותיו, בלטיפתו
את גופך. את שומעת בנשימתו את חיוכו הרחב, חשה את עיניו
נעצמות, מרגישה את ידיו נעשות כבדות על גופך, מרפות אחיזה,
גופו הנרדם לאיטו. ידו נשמטת מזרועך, נשימותיו סדירות, רוחו
מחליקה לחוסר הכרה, והוא מתפוגג - עינייך נפקחות לרווחה.