היא באמת שמחה כשהוא מצא את העבודה הזו, אריקה. אליעזר. הוא
תמיד היה טוב בחשבון. בשנים הראשונות היה פקיד פשוט, "לא מועיל
לא מזיק", כמו שאמא שלה אמרה עליו. "לא צריך להיות חכם גדול
בשביל זה, אבל טוב שיש לכם ממה לחיות". הם היו צעירים וגרו
באזור הכי רחוק של הרצליה, והוא נסע כל יום לתל אביב בשני
אוטובוסים, וגם הלך עוד קצת ברגל. והכל גם בחזרה. בערב אריקה
היתה מגישה לו את מה שאהב לאכול בהונגריה, שאמא שלו לימדה אותה
ממש לפני החתונה, כדי שלא יבוא יותר מדי לנהריה, או לפחות לא
בשביל הפלצ'ינטה.
מהאמא שלה עצמה היא לא לקחה שום דבר, במזל גם לא את הרשעות.
והיא באמת שמחה מהתפקיד הזה במס הכנסה, רק שלא היה נעים
מהשכנים, וגם לשכנים לא היה נעים, הרי מי אוהב להיות ליד מישהו
כשאסור לדבר על המשכורת מהמשרד או על כמה קונים נכנסו אצלי
בחנות היום, או אפילו כמה עולים הדגים לפני החגים, כמו ששמה לב
שפנחס הפסיק לספר לה, ואפילו שהיא מתעניינת כדי לקנות ולא כדי
לספר משהו על זה לאליעזר.
ואליעזר באותו זמן בכלל לא היה קשור בעבודה לא למס, ולא
להכנסה, הוא רק תייק מכתבים בקלסרים ואת הקלסרים בארונות
ובמדפים ואת המדפים במרתפים. ולפני הכל היה שם חותמת שהתקבל,
או חותמת טופל, או חותמת להעברה אל... וכאן היה צריך להוסיף
בכתב-יד מי יקבל את המסמך או הטופס או המכתב, ורק כשזה היה
חוזר מאותו אל... - הוא היה שם את החותמת טופל, ואז אחת
משתיים, או שהיה עונה משהו לשולח אם היה מצורף פתק מה לענות,
או שהיה מתייק בקלסרים ובארונות ובמדפים ובמרתפים, או, לא. אין
עוד או. הוא היה מסודר מאוד. גם בבית הוא היה מסדר יפה את כל
הצלוחיות והכוסות והפמוטות והמלחיות והתחתיות והמחזיק מפיות,
בויטרינה, ואריקה תמיד אמרה שאיזה בעל נהדר יש לה, לא רק שהוא
לא עושה בלגן וזורק נעליים ומפזר בגדים כמו שחנצ'ה אומרת על
נחמן שלה, הוא אפילו מוריד לה כביסה ומקפל. והיא לא עבדה בחוץ,
רק בבית.
והוא היה חוזר בשש.
שם את התיק והכובע ומוריד את החולצה שתתאוורר עד מחר, ויושב
בגופיה לבנה לאכול, וכל יום היתה מכינה לו משהו אחר, חוץ
משישי-שבת שהיתה מכינה את כל אלה ביחד. היא אהבה לבשל. בשנים
שבהם היתה בהריון קשה עם הילדים, וכל השלושה היו בהריון קשה כי
היא היתה קטנה וחלשה, היא גם כן עמדה לבשל הרבה ובאהבה, אפילו
יותר, כי לא היה לה נוח שאליעזר עוזר יותר עם הנקיון בבית,
והיא אפילו לא תיתן לו אוכל כמו שצריך? מה פתאום. הוא היה בעל
טוב. גם מס הכנסה חשבו שהוא עובד טוב אז מהחותמות והלתייק
העבירו אותו למחלקה אחרת, במקום האדון ההוא, אל... ועכשיו
מישהו אחר היה מעביר אליו לטיפול את המכתבים והטפסים והוא היה
מחליט אם להחזיר עם פתק מה לכתוב לשולח, או להחזיר בלי פתק,
ואז המישהו המתייק ישים כבר חותמת טופל ויעשה עם זה מה שצריך.
עכשיו כבר היה ברור שהטפסים ומכתבים שהיה מקבל היו עם חותמת
להעברה אל  א ל י ע ז ר... הוא היה כבר חשוב יותר. אבל בעצם
היה רק מטפל בניירות, ואמא של אריקה אמרה "יופי, גם אני מטפלת
בניירות. כשאני בשירותים".

אמא של אריקה באה הרבה לבקר, ואליעזר סבל אותה בשקט, כלומר לא
סבל אותה - בשקט, ואריקה דווקא אהבה כשהם היו נוסעים עם הקטנים
לנהריה להורים של אליעזר, שהיה להם בית קטן קרוב למרכז קניות,
ואל הבית היו מגיעים דרך שביל יפה עם צמחיה. מהצמחיה היא לקחה
את הרעיון לשים בבית המון המון עציצים, גם בפנים וגם בחלונות
וגם במרפסת, הכל עם צמחים ירוקים, וגם קצת פרחים. כשלא היתה
מבשלת, היתה שותלת עוד צמחים, או קונה או משקה או גוזמת ענפים
או קוטפת עלים שהצהיבו או מוסיפה אדמה או מרימה מה שנפל על
הרצפה. הדירה של אריקה ואליעזר היתה כמו גינה מתוקה. ראובן
הבכור היה קוטף לאמא שלו ענפים שמצא בדרך הביתה מבית-ספר, והיא
היתה שמה במים, אם היה יוצא שורש היתה שותלת ומגדלת. גם ראובן
היה טוב בחשבון, אליעזר היה אומר "יום אחד הוא יגיע אלינו,
יעבוד איתי", וסבתא שלו, אמא של אריקה, אמרה "אלוהים ישמור".
אלוהים שמע ושמר אותה, כלומר היא נפטרה, ואריקה שהיתה בת יחידה
קיבלה את הבית שלה. בית על הקרקע. אז עוד לא היו וילות, אבל
הבית היה עם מגרש ועליו אריקה נטעה ושתלה וזרעה, כי קודם היה
מוזנח ועכשיו נהיה מטופח. יופי של צבע אליעזר צבע את הקירות
מבחוץ, ומבפנים, ועשו חנוכת בית, ובאו כל השכנים הקודמים
והחדשים והמשפחה ובאו גם ממס הכנסה. היה שקט מאוד, כל האנשים
פחדו לדבר, שלא יפלט להם משהו על עסקים או עבודה או שמישהו קנה
אוטו או מקרר, ואז יתחילו אלה שעומדים פה ליד הסלטים לחקור
ולהקשיב, או לשאול, אוי ואבוי. אז כולם שתקו וחייכו, ורק אמרו
שיהיה בשעה טובה, כלומר חבל שאמא שלך מתה, איזה נחמדה היא
היתה, תמיד אמרה משהו טוב לכל אחד, אבל לפחות תהנו, באמת עשיתם
פה יופי של בית.
ואליעזר כבר לא היה צריך לסבול בשקט.

מפה לשם גדלו הילדים וגם הבטן של אליעזר וגם התיאבון, והוא הלך
למנהל וביקש להתקדם, אז עשו אותו פקיד שומה. אוהו, זה כבר היה
משהו, עם סמכות, עם אחריות, עם החלטות, עם כיבודים. משרה
רצינית. אריקה חשבה שחבל שאמא שלה לא יודעת מזה, אז מהשמיים
יצא קול "אל תשמחי כל כך, תמחקי לך את החיוך, שום דבר טוב לא
יצא לך מהתפקיד הזה". והקול היה מוכר לה מאוד. המשכורת דווקא
היתה גדולה יותר, והחברים שבאו מהעבודה לבקר היו חשובים יותר,
ושלחו את אליעזר ללימודים בקורסים שצריך לעשות בהם בחינה, הכל
כדי שהוא ידע את כל החוקים של המס הכנסה. כמה צריך לשלם מס מכל
עבודה, למי יש הנחה, מתי אפשר לתת קנס למי שלא שילם, מתי לראות
"מה ניתן לעשות" - שזה האחרון, כמובן - רק לאנשים שבאו לאליעזר
בערב באופן אישי לשיחה פרטית. וכך התחילו להגיע אנשים נניח
פעם-פעמיים בשבוע, ואחרכך נהיה עוד ערב או שניים, ואריקה שמה
לב שאחרי שאליעזר חוזר בשש ואוכל מה שבישלה ונח שעה, אז הוא
מתחיל עוד סיבוב של קבלת קהל שבאים לספר שהם טעו ומתנצלים,
ואולי אפשר למחוק את זה, או אולי אפשר לפרוס את התשלומים, אולי
ניתן לך ארגז ירקות מתנה אליעזר, תראה אם אתה יכול לסדר פה
משהו ואני מבטיח לך ארוחה טובה במסעדה שלי, אבל אליעזר מה
פתאום שהוא יקח משהו. חשבה אריקה.
ובין כל אלה שבאו לדבר עם אליעזר על מה אפשר לעשות כדי לשלם
פחות או למחוק קנסות או לארגן את המס הכנסה אחרת, היתה גם
מלכה, שהיתה מספרת את השכנים ואת הילדים של השכנים והנשים של
השכנים והגברים של השכנים, ב"סלון תספורת לכל - מקטנה ועד
גדול". מלכה היתה בקושי בת שום-דבר וכבר אלמנה, והמס הכנסה לא
היה מתחשב בה שיש לה ילדים, אבל אליעזר היה איש טוב אז הוא עזר
לה לשלם פחות. בשביל זה היא נתנה לו בחינם, תספורת וגילוח,
וכשהוא עזר לה עוד כמה פעמים אחרי שבאה אליו בערב, וגם הוא היה
מבקר פתע במספרה כאילו הוא ממס הכנסה להכין אותה לביקורות, וזה
היה עניין של שנתיים-שלוש רצופות, היתה אומרת תגיד גם לילדים
שיבואו לתספורת פה אצלי, אני יעשה להם יפה. והם באו. במיוחד
ראובן שכבר היה בחור צעיר, בא הרבה, ובלי לשלם, ורק אריקה לא
רצתה שמלכה תיגע לה בשערות.
מלכה היתה כנראה מסורה מאוד לעבודה שלה, את זה הבינה אריקה
כשנכנסה פעם למסדרון האחורי ששם אליעזר היה מקבל את הלקוחות
והפך אותו למשרד קטן. היא הביאה להם תה ועוגיות, וראתה שמלכה
ישבה לאליעזר על הברכיים והזיזה לו את השיער שנותר על ראשו
מימין לשמאל. אריקה נרתעה, מלכה קפצה והשתעלה, ומאותו יום לא
באה יותר. לגמרי פתרה את כל הבעיות הכספיות שלה עם מס הכנסה.
גם אליעזר הפסיק ללכת אליה להסתפר, וגם לא "לראות איזה ציוד
היא קנתה ואיך אפשר לקבל על זה זיכוי או הוצאה מוכרת". לגמרי
הפסיק.
אבל ראובן הבכור המשיך ללכת למלכה להסתפר, ואפילו עוד כמה
שנים.
וכשיום אחד סיפר לאריקה שמלכה היא בחירת לבו, לא הבין למה היא
כועסת. "אוף, אמא", אמר לאריקה, "מה נהיית פתאום כמו סבתא,
עכשיו גם את מוצאת רק פגמים?"