מנוע המכונית ושירי לבך
לחישת האספלט בכבישי הלילה
בין פנסי רחוב ישנים
הישירו אל הקומה הרביעית
שם המרפסת המוגפת של חייך

בעיקולי בגרות מיוערים
לצדי, בחנת את מפת דרכיך
כמו אז, כתמיד, על ההגה
גם כשקראו משובות נעורים
אל מתיך

אחריך, בין סמטאות זכרון
הובלת אותי, אל תוך עיניך
טבול במבוכה קטנה
כשלא היית בטוח
היכן גרים כיום שורשיך.

דרוכה, כמו לאחר ציפייה ארוכה
נשמתי, לא החמצתי דבר,
אף לא שתיקות שאמרת אלי
שם עירומים נפרשו חייך
שם היית אתה מונח, לידי על הכר.

חורף.   31.1.2010