אני יודעת שהאוויר עתיד להתמלא בריח שלך
עוד מספר דקות ותתקשר לומר שאתה כאן
אני אקח נשימה עמוקה ומבט עשירי במראה
אזמין את המעלית בה אבחן את עצמי שוב ושוב
ואתפלל שתרד למטה יותר לאט
יותר מהר
אתה תעמוד שעון על הרכב
בכוננות מלאה לאמץ אותי אל זרועותיך
בחיבוק הארוך ביותר שהענקת מזה שבועות
אני אשמע את קולך לא דרך שפופרת קרה
מתחממת מתחת לפוך בו אתה חסר
ואתה תהיה כל כך יפה באור הלילה
ובבוקר שלמחרת
בו תארוז את התיק הקטן שהבאת
ליום אחד
ותיסע
הגעגוע הזה ישבור אותי
אבל דבר לעולם לא ימלא ביותר אושר
אתה הסיבה לחיוך שלי
כבר אמרתי לך זאת פעם
בעודי נזכרת איך אמרת
שליבך שלי
אני אתרגש מכל פרט הקשור לפרט הקשור אליך
וכשתיפרד ממני
אחרי שחיכיתי לך שוב ושוב
אני אעמיד פנים שאתה חסר משמעות
ושהחיוך שלך הוא אחד מיני רבים
ולא המדהים ביותר שראיתי בחיי
אתה לא תדע שייקח לי פרק זמן של
שנה וחצי וכתיבה בלתי פוסקת להתגבר עליך
בו תהיה הסיבה למחסור שעות השינה שלי
שיהיו כולן עסוקות מדי במחשבות עליך
אני אנסה להחליף אותך בטובים ממך
ואהיה שבורה מכדי לתת להם סיכוי
קירבתך תהרוס שאריות של מי שהייתי
לפני שאהפוך לאדם סגור יותר
פחדן יותר
כואב יותר
אנחנו לא נדבר במשך שנה ואז תחזור לחיי
אבל לעולם לא באותה צורה
אנחנו נהיה קרים, שטחיים,זמניים שוב ושוב
אחרים
כמו אלה שאכיר ואפילו יצליחו להיכנס לי ללב אחריך
וממנו לנייר
ולא מעבר.
אני יודעת שהאוויר עתיד להתמלא בריח שלו
אבל אני כבר לא זוכרת איך זה להיות מאוהבת.