מדבר. רק חום וצהוב מאופק לאופק. ישימון צחיח וחסר חיים. אפילו
קקטוס קטן, נחש או טביעות רגליים של חיפושית. רק דיונות
שגרגריהן עפים ברוח, שמפרקת את החוליות הקיימות ובונה חדשות כל
הזמן. שום הסתגלות או התאמה. נידמה שהאבולוציה פסחה לחלוטין על
המקום הזה, בו אין יצור מותאם מספיק על מנת לשרוד. הצל היחד
שהגן באופן מסוים מקרני השמש שחרכו את האוויר, נפל מהכנף
הארוכה של המטוס הקל. כל ניסיון לצאת מההגנה שהעניק נידון
לכישלון כמעט בטוח. החום והיובש העלו הזיות מהחול ומידי פעם
נדמה היה שצל חולף מיצור מעופף כלשהו, אבל זה קרה רק בדמיון,
תעתוע של מוחות מיובשים. חלפו מספר שעות מאז ההתרסקות, וברדה
ישב בחלק האחורי של המטוס, כובע בוקרים משוך על עיניו. קשה היה
לדעת אם הוא ישן או לא, כי החום בפנים היה כבד אף יותר מבחוץ,
והאוויר עמד באכזריות בגוף המטוס. ראוי לציין, מצד שני, שברדה
יכול גם להירדם גם בבור שורץ נחשים. מתוך ניסיון להעביר מספר
שניות של שעמום במקום לשבת ולחכות להגעתו הבלתי נמנעת של
המוות, החליט וייצמן לבדוק את העניין. הוא חיטט בכיסו, שלף
מטבע כסוף והשליכו על חלון צדדי במטוס. המטבע השמיע קול נקישה,
נפל על החול, טבע ונעלם מיד. וייצמן, למרות שלא חשב שאי פעם
ישתמש במטבע הזה בצורה יעילה יותר, לא הצליח להימנע מתחושת
חרטה מסוימת. ברדה לא זז, ווייצמן החליט שעדיף לו להישאר לשבת
על החול ולבהות בדיונות. 'כמה זמן לוקח לדיונה לעבור מקום?'
תהה בקול. 'אני חושב שעד מחר בבוקר כל הנוף יראה שונה לחלוטין'
אמר גיא סגל, שישב לצידו. 'למרות שכנראה לא נשים ממש לב
להבדל'. גיא סגל, כמו וייצמן, עסק בעיקר בבהייה. השעמום היה
הדבר הבעייתי ביותר, כך נדמה, והשניים כבר מזמן הפסיקו לנסות
למצוא דרכים להעביר את הזמן עד בוא המוות. 'איזה מטבע זרקת
עליו?' שאל גיא סגל בעודו חופר גומה קטנה בחול החמים. 'לא
הסתכלתי,' השיב וייצמן, 'שנקל אני חושב'. הוא הפנה את מבטו אל
האמיץ שבחבורה, זה שיצא אל לב המדבר לבדו, או לפחות התרחק מעט
מהצל. יפתח היה עסוק בהכנת אמצעי הישרדות. הוא חפר בור, הניח
במרכזו פחית ופרש סביב הבור יריעת פלסטיק שהייתה במטוס. הוא
הרחיב את פתח הפחית באמצעות מפתח צינורות שמצא בתוך ארגז הכלים
של המטוס. אולי יתאספו להן מספר טיפות לחות בבוקר, ואחד מהם
יצליח לשרוד עד לצהרי היום שלמחרת. התוכנית המקורית כללה שיתוף
פעולה של כל הארבעה, עם אפשרות הישרדות רצינית תוך אגירת
נוזלים חיוניים ואף תקוות החלצות קלושה, אבל יותר ממחצית
מהחבורה העדיפו את הדרך האריסטוקרטית והניחו לוסל לנסות ולהציל
את כולם. יפתח סיים את המלאכה והתיישב עם השניים האחרים, מניח
את המפתח האדום לצידו ובוהה איתם לתוך הנצח שנפרש מולם.
'מעניין מה מנו עושה עכשיו' אמר גיא סגל, השליך שקל לאחור
וכמעט שפגע בשייח ברדה. יפתח חייך. 'הוא בטח היה מעביר את הזמן
עד לקץ בצורה מהנה בהרבה'. השלושה צחקו, ועד מהרה הצטרף אליהם
ברדה, אם כי לא טרח לצאת מהמטוס. הארבעה נזכרו במספר מעשיות,
כאשר לפתע הבחין יפתח בתזוזה בתוך החול. הוא הצביע בכיוון
התזוזה, ובטרם הספיקו השאר להגיב, השליך את מפתח הצינורות לתוך
ערמת גרגרים קטנה. וייצמן גיחך. 'פטמורגנה הא?' אמר. גיא סגל
וברדה חייכו. יפתח לא דיבר, רק המשיך להצביע. דם החל נובע
מראשו המשולש של נחש חום-צהבהב סקרן שניסה להתחבא בחול. 'הא',
השתומם וייצמן, 'מסתבר שיש פה חיים חוץ מאיתנו'. גיאסגל, עדיין
מופתע מהדיוק והזריזות של יפתח, שוודאי היה מיובש מעט מכולם,
אמר: 'אולי יש איזה סיכוי בכל זאת'. ברדה זינק מתוך המטוס,
תיקווה מחודשת ניצתת בעיניו. 'אז מה מר סגל,' קרא וחכך בידיו
בהתלהבות, 'מה עם איזה קפה?'

21.1.2010      

8:45-9:40