שקטה כל כך
מוסיקת כינורות מתנגנת ברקע,
קרועה.
ריקה מתוכן ורגשות.
ילדה קטנה,
תמימה,
שבורה לחתיכות
המפוזרות על רצפת החדר המבהיקה.
ואם לרגע קט נדמה
שבריר אור נוגע בה,
מחזיק ומחזק
אין זו אלא אשליה אופטית מן הסוג הנחות ביותר.
ברונטית קטנה,
סירוב שקט,
ואין הוא הראשון.
מי יודע עוד כמה פעמים יוכל הפצע להגליד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.