והדמעות לא מפסיקות לנשור.
עוד אחת ועוד אחת, לאגם של בדידות, וכאב.
הסומק בלחיים דועך, ואתו כל תקווה להצלחה
הייאוש כמעט בלתי מנוצח.

ודמעות הזכוכית יורדות במורך לחייך,
הן אינן לעזר, את יודעת זאת,
ובכל זאת, אינך עוצרת בעדן
הן מנחמות, בצורה כלשהי.

המרירות עתידה לבוא, ובקרוב
השתקפותך הבוכייה קוסמת לך
ועם זאת, מעוררת תיעוב חסר תקדים.
אינך מכירה את הבחורה שבמראה. היא אינה את, ולעולם לא תהיה.

וכמו עלים בשלכת, דמעה ועוד דמעה
לים מלוח של חוסר אונים.