במקום בו התחלתי לצמוח,
הלכתי בחושך לחפש סימנים שיזכירו לי איך עיצבתי את דמותי.

כשבוקר פורץ מתוך האפלה,
ליבי מתמלא געגועים, גיליתי שנשארתי אני.

כמו שצער נחשף בתוך חיוך,
כך האמת שלי תמיד תצוף,
מגוללת סיפור,
והתום שבתוכה לשנייה לא מתכסה.

בזמנים כל כך שונים, במקומות לא צפויים, אני פוגש את עצמי.
סופר טעויות, יודע מה להיות, ואחר כך שוב חוזר לאותו מקום.
כאילו לא קרה, אין דרך חזרה.

לפעמים שטוב לי,
המחשבות על הרע נספגות בשקר שמשהו השתנה.
אבל מהר מאוד, אני מבין שאין לעצמי תחליף.
רוצה לשנות, רוצה לנשום אוויר חדש,
אבל דמותי חרוטה בנשמתי לעד.

בזמנים כל כך שונים, במקומות לא צפויים, אני פוגש את עצמי.
סופר טעויות, יודע מה להיות, ואחר כך שוב חוזר לאותו מקום.
כאילו לא קרה, אין דרך חזרה.