חיים וינטראוב / כפר ג(לא)באלי |
עול יום אומנותי
וברי-סמכא בכפיפה אחת,
שוחים בין גלי מלים
שחים בגללי ידע נצבר.
צוהר,
לב ניבט,
אפור
בשמי תכלת,
כמשוש חיים
ובו מתום מעלה ארוכה.
עיניים
מביטות נכוחה,
יוקדות בתהייה
אל ימים אחרים,
בהם הסמכות תותר
והלגיטימציה תוכר,
והאמנות כאומנות -
למציאות שתופר.
חיוך.
מפכה,
מרווה -
יובלים אל ניקבות חרבות,
ניצן בוקע מן הסלע,
חזק משנראה...
גמיש מן הרוח
שמתעקשת לכופף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|