גשם על קצות אצבעותינו
גשם זה כל מה שאנחנו נרטבים
הוא שייך למשהו
משהו קיים
יש לו סיפור לספר
והוא מספר
שבלבי לא יהיה אביב
כשאת לובשת את מעיל הגשם
עננים אופפים יופייך
אני לא יודע למה שפתיי לא יכולות להיות חופשיות
על שפתייך
אני לא יכול להפסיק את הגשם מעיניי
נדמה דמעותיי יזרמו עד אין-סוף זמן
בועות של מילים מתוך שפתייך, אין מה להגיד
אני מחכה לימי ההמתנה
ימי השתיקה
גשם על אצבעותינו
גשם זה כל מה שאנחנו רואים
גשם על טביעות האצבע
הן שייכות למישהו
לא לי.
טוב להיות חברך
לא דיברנו הרבה זמן
טלפנת אליי לומר
ואכפת לי מה יש לך לומר
אז תתקשרי אליי מתי שתרצי
פשוט תרימי את הטלפון
ותקראי לי חברי.
אני לא יכול לחשוב יותר
נהייתי זומבי
הייתי עצבני
היא נתנה לי ארוחת-בוקר
גבר חזק
דיבר בשפתי ונתן לי כריך
אמר לי באתי מאיפה שאתה
מוטל בעיר חמה
לא היה לי מה לומר
האם אתה מנסה לסבך אותי
אני בא מכיכר המיואשים.
דיברתי אש
עישנתי אותך לכוכב
עישנתי הרבה
ולפעמים זה קשה להיות בריא
בגוף הרוס
זה עושה לי טוב
ואני יכולה למות מזה
וזה מה שאתה רוצה
אז אני מעשנת הרבה
לפעמים הקבר
לפעמים ההרגשה.
בואי ילדה, תצטרפי ללהקה איתי
נהיה מה שנרצה להיות
בואי ילדה, את עשויה מזהב
את תהיי כפי שלא היית קודם
יום של שתייה
יום של פולק
בואי איתי
נראה את ההרים הגדולים
נקפץ כמו אינדיאנים על פני כל הגבעות
קדימה ילדה, תקפצי איתי
נקפוץ כמו שנועדנו
שיערך עשוי זהב
אני איש זקן שנסע בכל הדרכים.
נולדתי ממש כאן
עירום וחופשי
התגייסתי לצבא
הפכתי לגבר
נסעתי לעיר ופגשתי אותך בתחנת הרכבת
הגעתי לניו-אורלינס והתחלתי לחלום
אימא שלי חיכתה לי בתחנת הרכבת
לבושה שמלה לבנה של צבא הישע
וכל האחיות בכו
חטפתי בקבוק ויסקי מאחד הארגזים
ואמרתי אני לא חוזר לשם
אני ממשיך בניו-אורלינס
לשרוד את החלום של טקסס עד סוף הימים.
היא פגשה אופה, כי היא אהבה עוגות
היא פגשה רופא, כי הצטננה
היא פגשה צועני, שיגלה את העתיד
היא פגשה את השרברב, שיפתח לה ת'צנרת
אבל היא לא פגשה אותי
היא הלכה לנהר כדי לטבול
היא מהלה קולה בחומר
היא הלכה בשדה אחרי שחלצה את נעליה
אבל כשהייתה מאוהבת, היא באה אליי
היא באה אליי. |