חלפנו ליד הבית בו גדלנו
ונכנסנו פנימה
רצינו למצוא את עצמנו, כמו שהשארנו אותנו בזיכרון
אבל כל מה שראינו
זה את הצללים שלנו משייטת על הקירות
השמיים חשוכים
לנו זה נראה כמו סוף העולם
להם זה נראה טבעי
עמדנו שם באמצע החדר
חלמנו חלומות של ילדים
הדבר הכי קרוב לאמת, שאנחנו יכולים לחשוב עליו
בלי לחפש תירוצים, בלי להמציא צידוקים
על המדף נשארו הספרים הישנים
על השולחן, פסים לבנים של אבק
ספרי מסעות לא יעזרו לנו עכשיו
גם לא מנגינות מוכרות
בבית שגדלנו בו
לא נשאר מקום בשבילנו
נאלץ לחפש אותו בזיכרון אחר
את מחבקת אותי חזק
היינו יכולים לעשות אהבה
אבל כל רגע כזה, מקרב אותנו למקום לא ידוע
שאנחנו חולמים חלומות רעים
זה אומר שיש לנו על מה להילחם
שאנחנו חולמים חלומות טובים
זה אומר שאנחנו עוד מקווים
את הולכת בין החדרים
אולי תמצאי את מה שהחבאנו
צעצועים ישנים, יומנים שכתבנו, בדלים אחרונים של סיגריות
לעיתים נדמה לי, שאנחנו עוטפים את עצמנו כל הזמן בזיכרונות
אולי כדי לחפות על חומות שנפלו
אולי כדי שלא נצטרך להביט מעליהן
ואולי אנחנו ממשיכים לחיות,
רק כדי לראות איך זה ייגמר, מה יהיה מחר
ופתאום את אוחזת בידי
את לא אומרת שום דבר
השמיים לא יודעים שזה סוף העולם
במגירות אנחנו יכולים למצוא חלקי פאזל
הם יחברו חיים שלמים
אם תרצי, נוכל לקחת אותם איתנו
בבית שגדלנו כבר אין לנו מקום
אני אנעל את הדלת
ושנינו נחזור אל העולם
הוא יקבל אותנו בחזרה
עם חלומות של ילדים, וזיכרונות שמגנים עלינו.