אלו הייתי יכול,
הייתי מפוצץ כאן את הכול.
אבל איני יכול,
אז...

הייתי כותב משפטי חוכמה בגרוש,
עם אינטלקט של נעל
וציצית של תרבוש.

הייתי מגלגלת גלגולי נשמות
ואצלי כולכם הייתם
בני מלכים ומלכות.

הייתי דביל, שחזר בתשובה
כי גילה שזה יותר זול
מלקנות כל יום מנה.

הייתי היום עמוק בקבלה
כי לכלום האלוהי
מגלים כאן הבנה.

הייתי שוחט לי פרות קדושות,
אך העטין הוא בנפשי
ואני חייב לשתות.

הייתי שוכר לי משרד של יחצן
וחי בשקר
כדי שהוא יהיה מליין.

הייתי תולה את עצמי על קולב
ומאפשר לכן ללבוש אותי,
לפחות עד בוא הסתיו.

הייתי מורה למדעי החיים,
שהגניבה ריגושים
במועדון לחילופים.

הייתי אידיוט בעל אלף פרצופים,
שמשך אחריו קהל
של מיליון מטומטמים.

הייתי אישה עם היסטוריה של כלום,
שחשבה שהיא קיימת
וגלתה שהיא מאום.

הייתי חבר בלהקת עבר,
עם כרס משתפלת
ותחינה ליום מחר.

הייתי ילדה, שראתה את האור
וגלתה עם בוא השחר,
שקברו אותה בבור.

הייתי צועק, שהעולם יפה
וזורק עליו פצצה,
שתחסל ותכסה.

הייתי רואה נסתרות במרק
ומקפיד על היגיון
של תולעת, או חיידק.

את ידיכם לוקק הייתי
וגם את ידי שלי
ובלבד שאת התחת נלקק אחד לשני.

הייתי רואה את הקשת בענן
גם אם הייתה היא רק שלט
בתוך ארובת עשן.

אלו הייתי יכול,
הייתי מפוצץ כאן את הכל.
אבל איני יכול,
אז אסתפק רק בי.

להרים, להוריד,
איזה אבן לזרוק.
להגיד את הכול,
לעולם לא לשתוק.
להרעיד עד סוף העולם.