ספסל מעץ צבוע בחום
שתול בפינה ירוקה ושקטה
שומר סוד אומר לא כלום
מחייך לצמרת עץ הצפצפה.

בודד נכזב בשעות היום והליל
נסתר בקצה גן ירוק רחב ידיים
סמוך לסלע שתקן וכלב מילל
רגליו יצוקות משענתו פרוסה אפיים.

מחייך לעצמו שולח שריקה חרישית
שכניו השיחים נעים בהתפעלות
מלך מריעים נסיך הגן נעים העלים
אליך באים סודות הנעימות השקטות.

ספסל מושבו מענפי הארז גובהו
אצלו אהבים אוהבים לשוח אהבה
רגליו איתנות אין רוח שתניע מושבו
ספון בחשכה נעלם כאינו נראה בפינתו.

הדשא הפרחים מדרגות האבן המסותתות
כולם מספרים סיפורי ספסל אחרונים
ענף לעלה גזע ודשא לצמרת מספרות
מעלליו של הספסל את ששמע מול ירח וכוכבים.

מרבים הם לספר מרבים בסיפורים
איך אתמול היו בחשכה שני אוהבים
איך הספסל באדיקות מארח בנעימות
מילה לא מוציא שומר אמונים שומר לצמיתות.