בסוף כל משפט נמצא מבט
לפעמים מבויש משפיל מבטו בענווה
ולרוב, מלא, מרחיב אישונים וחודר
תאוות הבשר הנצחית בדרכה הכובשת
משתקפת בעיניים נוטפת אט אט לחזה ואט
עולה ויורדת , מפתה ומתערטלת
כמו תווים מתמזגים ההופכים לצלילי פסנתר רמים
בדרכם לפסגה הגבוהה המתקרבת... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.